אברבנאל על שמואל ב ז:ו

ובאמרו עוד כי לא ישבתי בבית וגו', רמז לסבה השנית, שמיום שהעלה את ישראל ממצרים לא ישב בבית אבל היה מתהלך באהל ובמשכן יריעות. ואם תאמר שהיה זה לחטאת השופטים שלא בנו הבית אינו כן, (ז) כי בכל הזמנים אשר התהלכתי בכל בני ישראל אם היו השופטים חטאים בדבר כזה הייתי אני מוכיחם עליו, האם דברתי דבר את אחד שבטי ישראל (רוצה לומר שופטיו ומנהיגיו, ע"ד בראשית מ"ט י' לא יסור שבט מיהודה) למה לא בניתם לי בית ארזים? באמת לא דברתי זה, לפי שלא הגיע זמן הבנין כל עוד שלא נשלמו המלחמות ולא היו ישראל במנוחה והשקט, ובדברי הימים (דברי הימים י"ז ו') אמר במקום שבטי ישראל שופטי ישראל ושניהם אחד, כמו שאמרתי במה שעבר. ואחרי שהניח שתי הסבות האלה ברמיזה, ראה לבארם בפירוש, ולפי שיצטרך הנביא לספר שפלות דוד קודם המלכתו, (ח) לכן הוצרך יתברך לומר לנביא ועתה כה תאמר לדוד עבדי, רוצה לומר אל תבוש מאמור לו זה, כה אמר השם צבאות אני לקחתיך מן הנוה מאחר הצאן וגו', וזה ביאור הסבה הראשונה, ואמר שעשה האל יתברך עמו ד' מיני חסדים גדולים. החסד האחד שלא נשאר רועה צאן כאבותיו והאל יתברך הבדילו לשר ולקצין, וזהו אני לקחתיך מן הנוה, רוצה לומר שלקחו מאחרי הצאן להביאו לבית שאול, והיה זה כדי שבאחרונה יבא להיות נגיד על ישראל: