אברבנאל על שמואל ב ו:ח

(ח-י) ויחר לדוד על אשר וגו'. זכר הכתוב שחרה אף דוד על אשר פרץ ה' פרץ בעזה ופחד מהביא הארון אל ביתו, שמא לא ינהיגו בו הכבוד הראוי ויענש עליו, ולכן לא רצה להביאו אל ביתו עד הכינו לשבתו המקום הראוי וגם כן לויים שישרתו לפניו, ובעוד שהיה מכין הלויים להביאו והמקום לשבתו הטהו לבית אדום הגתי, שהיה לוי ומן השוערים, כמו שכתוב בדברי הימים (ד"ה ט"ו י"ח) ועובד ויעיאל השוערים, אך נקרא גתי לפי שהתגורר בגת, (יא) וישב הארון שלשה חדשים בבית עובד ויברך ה' אותו ואת כל ביתו, רוצה לומר בניו ובנותיו ונכסיו וממונו, ולהיות השפע רב ובזמן מועט הכירו וידעו שהיא ברכת ה' לא דבר טבעי. וחז"ל (ברכות ס"ג ע"ב) דרשו כל ביתו, זו אשתו ושמנה כלותיה שילדו ששה בנים בכרס אחד, וסמכו זה על מה שכתוב בדברי הימים (דברי הימים א' כ"ו ה', ט') פעולותי השמיני כי ברכו אלקים, וכתיב ששים ושנים עם שמנה הבנים. ובמסכת סוטה (א"ה לא מצאתי מדרש זה במסכת סוטה אבל בבמ"ר סוף פר' ד' דף רי"ח ע"ד ובמדרש תנחומא פרשת בשלח בפסוק ויאמר משה אל אהרן קח צנצנת אחת וגו' מצאתיו, עם היותו שהוא בשנוי לשון מה, ונ"ל שהוא טעות המגיהים): אמרו שלשה דברים היו קדושים ומעולים וכסבורין בני אדם שהם קשים ורעים, וכדי שלא להוציא לעז עליהם כתב בהן ה' דבר גדול של שבח וברכה, ואלו הן קטרת וארון ומטה. קטרת, שלא יאמר אדם קשה הוא הקטרת כי על ידו מתו נדב ואביהו, על ידו נשרפו עדת קרח, על ידו נצטרע עוזיהו, לכך נכתבה מעלה גדולה בקטרת שנצלו ישראל על ידו, שנאמר (במדבר י"ז י"ג) ויתן את הקטרת ויכפר על העם ותעצר המגפה. ארון, שלא יאמר אדם קשה הוא, הארון הכה בפלשתים, הארון הרג באנשי בית שמש, הרג לעוזא, לכך כתיב בו ברכה, שנאמר (פה) ויברך השם את עובד אדום ואת כל ביתו. המטה הוא הביא המכות על המצריים במצרים ועל הים, לפיכך ידעו שהוא של נסים, שנאמר (שמות י"ז ה') וקח אתך מזקני ישראל ומטך אשר הכית בו את היאור מפני תרעומת, ללמדך שאין קטרת וארון ומטה הורגין אלא עונות הורגין וכו':