אברבנאל על שמואל ב ו:יב

וספר הכתוב שכאשר ידע דוד שבירך ה' את בית עובד אדום בעבור הארון, עלה עם הלויים ועם ישראל להעלות משם הארון אל ציון עירו. והסתכל כי בראשונה נאמר ודוד וכל בית ישראל משחקים, אבל בעליה הזאת נאמר ויעל את ארון האלקים מבית עובד אדום עיר דוד בשמחה, שעזבו השחוק וקלות ראש ולקחו השמחה, ועל כיוצא בזה אמר הפילוסוף (אריסט"ו) שהחיים המאושרים הם בשמחה אבל לא בשחוק, ושלמה אמר (קהלת ב' כ') לשחוק אמרתי מהולל ולשמחה מה זו עושה, ר"ל במה, מה טוב הוא עושה, לפי שהשחוק הוא כפי הגוף והשמחה היא כנגד הנפש ובהשגתה. וגם זכר שהחליפו כלי הזמר שנשאו בראשונה לקול שופר ותרועת העם לבדו, והוא על דרך (תהלים פ"א ג') שאו זמרה ותנו תוף כנור נעים עם נבל, ר"ל הסירוהו מפה ותקעו בחדש שופר, ובדברי הימים נאמר (דברי הימים א' ט"ו ט"ו) וישאו בני הלויים את ארון האלקים כאשר צוה משה בדבר ה', רוצה לומר שהעלוהו הלויים בכתף ובמוטות כמצות השם, (יג) ועל זה נאמר כאן ויהי כי צעדו נושאי ארון ה' ששה צעדים ויזבח שור ומריא, ר"ל כי כאשר היו צועדים הלויים ששה צעדים היה דוד זובח לה' שהצילם ולא נכשלו כאשר נכשל עוזה. ובדברי הימים נאמר (שם שם כ"ו) ויהי בעזור האלקים את הלויים וגו', כי ההצלה תקרא עזר, וחז"ל אמרו (עיין שם רש"י ורד"ק) מכאן שהארון נושא את עצמו, כלומר שנשאוהו במוטות ולא הרגישו בו כובד כלל עם היות בתוכו לוחות האבנים, ומפני אותו העזר הכירו הלויים שהאלקים עזרם במשא והיו זובחים על זה: