אברבנאל על שמואל ב כג:יג

וירדו שלשה מהשלשים וגו'. התימה למה לא זכר הכתוב בזה המאורע שמותיהם, ואמר לבד שהיו שלשה מהשלושים ראש? ואם נאמר שפירושו שהיו אלה השלשה מן השלשים שיזכור אחרי כן, יקשה אם כן למה לא נקבו בשמות? ואם הם השלשה גבורים הנזכרים למעלה עדינו ואלעזר ושמה, יקשה אמרו שלשה מהשלשים ראש? וגם יקשה אמרו אחר כך באבישי ובניה בן יהוידע ולו שם בשלשה? והיותר מתישב כפי הפשט הוא שזכר הכתוב המעשה המעולה הזה אשר עשו שלשה גבורים שהיו ראש לשלשים אשר יזכור, ואחרי שזכר המעשים זכר שמותם ואמר שהיה הראשון מהם אבישי והשני בניהו, ולא זכר שם השלישי מהם אולי היה יואב או שמעי בן גרא או אחד מהגבורים החטאים בנפשותם, ולכן לא זכרו הנביא לבל ישא את שמו על שפתיו, ושלשת הגבורים האלה היו ראשים לשלשים הגבורים שיזכור, וזהו שאמר וירדו שלשה מהשלשים ראש ויבאו אל קציר אל דוד וגו'. ואחשוב שהיו הפלשתים באים להשחית התבואות ולקצור אותם קודם זמנם להרעיב את ישראל, כמו שהוא דרך הלוחמים באויביהם, ודוד הלך לקראתם להציל את התבואה, והיה זמן הקציר והיו ישראל יראים מאד מהפלשתים שיתפשטו בארץ וישבו אותם בהיותם קוצרים בשדה, ולזה בא דוד להגן בעדם ולהצילם, וזהו אמרו אל קציר, ולא נדחק לפרשו בעת הקציר כדברי המפרשים. וזכר הכתוב שירדו שלשה הגבורים שהיו ראש לשלשים שיזכור ובאו אל דוד אל הקציר, שהיה דוד מגין הקוצרים להציל התבואה, וחית פלשתים (שהם מחניהם, על דרך (תהלים ס"ח י"א) חיתך ישבו בה, שהוא כמו עדתך) היה חונה בעמק רפאים, (יד) ודוד היה במצודה, וחשב רד"ק כשהיה דוד בורח מפני שאול ונמלט אל מערת עדולם קרה זה, ועל המקום ההוא אמר שם (שמואל א' כ"ב ל') כל ימי היות דוד במצודה, ואינו כן לדעתי, כי זה היה אחרי המלכת דוד על ישראל כמו שאמר שם (בסימן ה' י"ז) וישמעו פלשתים כי מלכו את דוד למלך על ישראל ויעלו כל פלשתים לבקש את דוד וישמע דוד וירד אל המצודה ופלשתים באו וינטשו בעמק רפאים, ולזה אמר כאן וחית פלשתים חונה בעמק רפאים ודוד אז במצודה וגו', (טו) ובאותו זמן היה שהתאוה דוד ויאמר מי ישקני מים מבאר בית לחם אשר בשער, וכתב רד"ק שדוד התאוה אותם ואחרי שהביאו אותם אליו נתחרט, לפי ששמו עצמם בסכנה גדולה ולכן לא רצה לשתותם, והפירוש הזה אינו נאות אצלי, כי איך ישאל דוד מים מאותו מקום בדעתו שאי אפשר שתייתם כי אם בהכנס גבוריו באותה סכנה, ואולי ימותו בה והוא לא ישתה ממנו. אבל דעתי הוא שהיה זה מימיו דבור הלציי ויאמר על צד הצחות, להיותו זמן הקיץ והיו המים קרים וערבים, כאומר מי יתנני כירחי קדם שהייתי שותה מים מבור בית לחם, ואמר זה לפי שנולד שם והיו ערבים אצלו, ולא אמר זה לצוואה שילכו בעדם ולא לתכלית מעשה ושיסתכן אדם לעשותו: