אברבנאל על שמואל ב כב:מד

(מד-מו) והחסד העשירי הוא אמרו תפלטני מריבי עמי תשמרני לראש גוים עם לא ידעתי יעבדוני, בני נכר וגו', בני נכר יבולו וגו', רוצה לומר שהאל מלטו והצילו ממלחמות בני ישראל והרדפתם לתכלית טוב, והוא להיותו ראש גוים לא לבד ישראל כי אם שאר העמים שנכנעו תחת ממשלתו, ואמר מריבי עמי על שאול דואג ואחיתופל ואבשלום והזיפים וכל הרודפים אותו, כי היה מריבת העם עם מלכם יותר קשה ממריבת שאר העמים עמו, והיה התכלית בכל צרותיו משובח, והוא אמרו עם לא ידעתי יעבדוני והם מואב ודמשק ואדום ששם דוד נציבים בכל ארצם, ולזה פירש ואמר עוד בני נכר יתכחשו לי לשמע אוזן ישמעו לי, ופירשו ישמעו מענין קבוץ, כמו (שמואל א' כ"ב י"ד) וסר אל משמעתך, (שם כ"ג ח') וישמע שאול את העם, וכבר כתב רד"ק בספר שרשים (בשרש שמע), שכלם מענין אחד מלשון שמיעה, יאמר שיתכחשו לו האויבים להכנע לפניו לעבדו, והיתה הסבה בזה מפני שמועתו הנפלאה באשר השם מצליח בידו ומפני כובד מלחמתו גם כן, וזהו בני נכר יבולו ויחגרו ממסגרותיהם, רוצה לומר שהיו פוחדים ונבהלים גם בהיותם במסגרותיהם, ומפני פחדו של דוד ובהיותם חגורים מפניו יבולו ויבואו להפסד ולכן נשתעבדו אליו. וחכמינו ז"ל דרשו במדרש תהלים, (מזמור י"ח) תפלטני מריבי עמי, שלא יהא לי דין לפניהם ולא יבואו דיני' לפני. הנה השלים בזה עשרת החסדים שהגדיל השם לעשות עם דוד עבדו להכניע אויביו ולהשמידם מעל פני האדמה, ובזה השלים החלק השלישי מהשירה. ובספר תהלים במקום מה שאמר כאן מריבי עמי, אמר שם מריבי עם, והוא החלוף הס"ב, והיה זה לפי שבהיותם מריבים עמו לא היו אז נקראים עם דוד כי היו קמים עליו, ולזה אמר מריבי עם ולא אמר מריבי עמי. גם אמר במקום תשמרני לראש גוים והוא חלוף ס"ג. והיה זה לומר שלא היה תכליתו הראשון מהשם יתברך למשול באומות, כי אם להיותו מלך ישראל, והכנעת האומות נמשכה על הכוונה השנית, ולזה שנה מאמרו תשמרני, שהיה מורה ששמר יתברך אותו לזה התכלית ואמר תשימני, שיאמר על מה שנעשה כפי הכוונה השניה. גם במקום בני נכר יתכחשו לי לשמע אוזן ישמעו לי, אמר שם לשמע אוזן ישמעו לי בני נכר יתכחשו לי, והוא חלוף ס"ד, ואינו כי אם חלוף במצב. והיה זה לפי שהסבה ראוי שתקדם זכרונה לזכרון המסובב, והנה השמועה מהצלחת דוד היתה הסבה, והתכחשות האויבים הוא המסובב קודם לסבה, תקנו בספר תהלים ואמר לשמע אוזן ישמעו לי שהיא הסבה, נמשך מזה שבני נכר יתכחשו לי שהוא המסובב. גם במקום מה שאמר כאן ויחגרו ממסגרותם, אמר בס"ת ממסגרותיהם והוא חלוף ס"ה, והסבה בו גלויה, כי בני נכר הם רבים וממסגרותם הוא מסגר אחד לרבים, ולכן תקן בעשותו אותו בלשון רבים לרבים ממסגרותיהם, כפי הראוי לרבוי בני נכר אשר זכר. והיה חלוף ס"ו שאמר כאן ויחגרו, ובס"ת אמר ויחרגו, והיה זה לפי שכוונתו היתה ביחרגו מלשון פחד, שהיו האומות יראים ופוחדים מדוד אעפ"י שהיו נסגרים בעריהם, ולפי שהמתפלל לא יטעה ויחשוב שהוא מענין קשירה והסרה ששרשו הוא חגר, וכמו שהביאו בעל השרשי', לכן בספר תהלים כדי לפרש כוונתו אמר ויחרגו ששרשו חרג, והוא מלשון פחד ויראה, וכמו שבא בספר השרשים (בשרש חרג):