אברבנאל על שמואל ב כב:ד

מהולל אקרא ה' וגו'. בזה התחיל החלק השני להודות לשבח להלל לש"י על הפלטה אשר פלטו והצילו מאויביו בהיותם רודפים אחריו, והוא החלק השני מהשירה. ופירשו המפרשים כשאני מתפלל ואקרא ה' מהולל שאהללו בתהלותי, אז מאויבי אושע, מסכים הפירוש הזה למה שאמר רבי יודן במדרש תהלים (מזמור י"ח), סרס המקרא ודרשהו כשמאויבי תושיעני אז אקרא ה' ואהללך. ויותר נכון הוא שרמז בזה למה שאחז"ל במסכת ברכות (פ"ב ל"ב ע"א), לעולם יסדר אדם שבחו של מקום תחלה ואחר כך יתפלל, ולזה אמר מהולל אקרא ה', ר"ל אחרי היותו מהולל בפי ומשובח אז אקרא ואתפלל אליו על צרכי, ובהיות התפלה בזה הדרך אז אין ספק שמאויבי אושע. ובפסוק הזה בא החלוף הששי, שכאן אמר ומאויבי ובספר תהלים כתב ומן אויבי. והסבה בזה היא, כי למה שהיתה כוונת דוד בשירותיו לומר שהאל ית' הושיעו מן אויביו, חשש כאשר יכתוב בספר ומאויבי, יטעה הקורא ויחשוב שיהיה מ"ם מאויבי מ"ם היתרון, כמו (דברים ל"ג כ"ד) ברוך מבנים אשר, (שופטים ה' כ"ד) מנשים באהל תבורך, ויהיה פירושו יותר מאויבי אושע והוא בלתי צודק, כי האויבים לא יהיו נושעים לשיאמר בהם פחות ויתר, וכדי להסיר הדעת הזה פירשו בספר תהלים במה שאמר מן אויבי, ר"ל שהייתי נושע מהם ונמלט מידם: