אברבנאל על שמואל ב כב:יג

העונש החמשי הוא באמצעות הדברים אשר יתילדו מחומרי האד והעשן באויר, ועליו אמר לפי דעתי מנוגה נגדו בערו גחלי אש ירעם משמים ה' ועליון יתן קולו וגומר, ורש"י פי' שמא תאמר בחשך הוא שרוי, מנוגה נגדו. ולפי דעתו ראוי שנפרש הכתוב חוזר למה שאמר למעלה ישת חשך סביבותיו, כלומר שהשם יתברך יסבב החשך להעניש בו את אויביו, עם היות שנהורא עמיה שריה ומנוגה נגדו יבערו גחלי אש, ובזה הדרך לא יהיה המאמר הזה כפול אחרי אמרו למעלה גחלים בערו ממנו. אבל כפי מה שאמרתי לא יכוון הכתוב לזה, כי אם לענינים המתחדשים באויר מחומרי האיד והעשן העולה מן הארץ. וכבר כתבו בזה הטבעיים שמלהט השמש כשיתרשם בלחות האוירי שנתחדש מהמטר תראה הקשת והעגולה אשר סביב הלבנה, והשחזיזים יעשו מהתלהבות האש בעשן העולה מן הארץ בעלותו במקום יסוד האש, וגם כן בהשאר כלום מהעשן בתוך העב והענן יתנעע בו בחזקה וימצא ממנו הקולות והרעם, ובהתחזק אותה תנועה מחמימותה תשוב אש מאירה ויקרא ברק, ואם יהיה המתלהב גס וכבד יעשה האלגביש. הנה בזה האופן אמרו שיעשו הקולות והרעמים אשר פעמים רבות ימותו אנשים מהם ומפחדם ואימם, ועל זה אמר מנוגה נגדו, רוצה לומר מהנוגה והאש המתלהב בעשן בערו גחלי אש שיראו האשים המבהיקים וישמעו הקולות והרעמים מתנועתו בענן, (יד) וזהו וירעם משמים ה' ועליון יתן קולו, ויהיה אם כן אמרו נגדו שב אל האש שהוא נגדי למים הנזכר. ועם היות הדברים האלה טבעיים בתולדתם, הנה פעמים יתהוו על דרך נס, וגם הטבעיים ההם פעמים יהיו שלוחי ההשגחה וכלי רצונו יתברך להכות את אויביו, כמו שסופר בספר יהושע (יהושע י' י"א) שבהלחמו עם המלכים השליך ה' עליהם מן השמים אבנים גדולות עד עזקה וימותו רבים. ובפסוק הזה בא החלוף הי"ח, שאמר בכאן מנוגה נגדו בערו גחלי אש, ובספר תהלים אמר מנוגה נגדו עביו עברו ברד וגחלי אש, הנה הוסיף עביו עברו וברד. והוא גם כן לתוספת ביאור כפי הכוונה שפירש שמה, שהאש המתלהט והעשן המתנועע הוא בענן לא באויר הפשוט הזך הנקי, ולזה אמר עביו עברו שבעבים תבא, וגם פירש ששם נתילד הברד באד העשני ההוא כמו שהתבאר. והחלוף הי"ט שכאן אמר ירעם מן שמים ה', ובספר תהלים אמר ירעם בשמים ה'. והסבה בזה לפרש שאין הכוונה שירע' מן השמים על הארץ, כי אם שבשמים עצמם ירעם, כי הרעם הוא בהתנועעות העשן בתוך הענן בסבת חום המתלהב בו. והחלוף הכ"ף שכאן אמר ועליון יתן קולו, ובספר תהלים הוסיף ואמר ועליון יתן קולו ברד וגחלי אש. והיה זה לומר שמהקולות לבדם לא ימותו האנשים מהם, כי אם מהברד והאש המתלקחת שם, (טו) וזהו שהמשיך לומר וישלח חצים ויפיצם וגם האשים הבוערים מתחדשים עם הברק, ולזה אמר ברק ויהומם, שהאל יתברך ישלח אותם הדברים המבהילים ובהם יפיץ האומות ויהומם, ובספר תהלים אמר וישלח חציו ויפיצם וברקים רב ויהומם והוא החלוף הכ"א. והסבה בו לבאר שהחצים הנזכרים בכאן אינם חצים ממש כפשוטו, כי אם אבני הברד והאלגביש שהם בידו כחצים ביד גבור, ולזה אמר שם וישלח חציו שהם החצים המכונים אליו יתברך. ובמקום שאמר כאן ברק יאמר שם וברקים רב, להגיד שלא היה ברק אחד כי אם ברקים רבים, ולהיותם החצים רמז לאבני הברד והאלגביש והברקים הוא דבר מתחלף אליהם במהות, אמר שם וברקים בתוספת הי"ו, להורות הבדלם מהחצים שזכר, ולכן אמר וברקים רב, כלומר וברקים הרבה והוא החלוף הכ"ב. ואמ' שם ויהומם במקום שאמר כאן ויהם, שהוא החלוף הכ"ג, לפרש ולרמוז לאויבים שזכר והוא פירוש מה שאמר כאן בלשון יחיד ויהם: