אברבנאל על שמואל ב יט:מד

ועל זה ענו בני ישראל, אם למה שאמרו קרוב המלך אלי, השיבו הם עשר ידות לי במלך, לפי שהיו הם עשרה שבטים ובכל מלך היו לישראל עשר ידות בו וליהודה ובנימין שתי ידות. ולמה שאמרו אם נשאת נשא לנו? השיבו הם וגם בדוד, רוצה לומר אף על פי שהוא מבית יהודה ושבטו, אני רוצה בו ממך, ואם אני חטאתי מעט בדבר אבשלום אתה חטאת יותר, ואם כן גם בדוד אני יותר קרוב ממך, כי אתה חטאת יותר נגדו ולך תאות הסליחה והכפרה יותר ממני, כי היה משבטך כדברך. ולמה שאמרו האכול אכלנו מן המלך? ויורו שהם צריכים יותר למתנותיו, השיבו הם ולמה הקלתני? שזהו קלון וחרפה באמרך זה. ולמה שאמרו ולמה זה חרה לך על הדבר הזה? שרמז בו שישראל חרה אפם על ביאת בני יהודה אל המלך וביאת המלך אל ביתו, השיבו הם בדרך תמיהה ולא היה דברי ראשון להשיב את מלכי? רוצה לומר האם לא היה ראשונה דברי להשיב את מלכי? בלי ספק אני שלחתי ראשונה דברי להשיבו. ומה שאמר ויקש דבר איש יהודה מדבר איש ישראל, אינו על הדברים שזכר, כי אם על דברים אחרים שאמרו בני יהודה על זה שלא זכרם הכתוב שהרעו בני יהודה בדבריהם. ואפשר לפרש ויקש דבר יהודה מדבר איש ישראל, שהוא הודעת הכתוב שבענין אבשלום היה דבר בני יהודה יותר רע וקשה מענין בני ישראל נגד דוד, כי להיות ירושלם מבני יהודה ובנימין והלך אבשלום שמה לכן נמשכו הם אחרי אבשלום יותר, ומפני זה אחרי מותו הקשו ובאו לדוד באחרונה כמו שפירשתי, ולכן הודיע כאן הכתוב אמתת הענין כדי שנדע מי הם אשר חטאו יותר בדבריהם כפי רוע מעשיהם נגד המלך, ועם מה שפרשתי בזה יותרו השאלות השלישית ורביעית: