אברבנאל על שמואל ב יז:כז

ויהי כבוא דוד מחנימה וגו'. ספר הכתוב שכאשר בא דוד מחנימה באו אליו שלשה אנשים צדיקים וטובים, שובי בן נחש והוא היה ישראלי והיה דר ברבת בני עמון אחר שכבשה דוד. ובמדרש תהלים (מזמור ג') אמרו חכמינו ז"ל שהיה זה חנון בן נחש מלך בני עמון ששב בתשובה ונתגייר. והשני היה מכיר בן עמיאל שבא מעירו לא דבר, והשלישי ברזילי הגלעדי שבא מעיר רוגלים, והביאו כלם לדוד מנחה, וידמה שכל אחד הביא מהנמצא אתו. ולפי שיצא דוד מירושלים ערום ואין בידו דבר לא מה שיאכל ולא במה ישכב הביאו לו כל הדברים הצריכים אליו, אם המשכב והוא מטה הראויה לו לשכב עליה, ואם ספות, והם הכלים הצריכים לבית העשויים ממתכת לבשל בהם הבשר, על דרך (מלכים ב' י"ב י"ד) ספות כסף וכלי יוצר, והם הנעשים מחומר בבית היוצר כלי מאכל וכלי משתה, לפי שלא היה עמו דבר מזה. ועוד הביאו לו חטים ושעורים וקמח חטים וקלי, רוצה לומר קמח קלי לאכול רטוב, ופול ועדשים וקלי, ר"ל קלי העדשים והביאו עוד דבש וחמאה וצאן לאכול ושפות בקר, והם הגבינות הנעשות מחלב הבקר שהם היותר משובחות, ונקראו שפות לפי שנעשות על ידי עסוי, מגזרת (איוב ל"ג כ"א) ושופו עצמותיו, כל זה הגישו לדוד, באמרם כי עם היות שדוד להיותו מלך לא יחסר לו מזון, הנה העם אשר אתו אשר הלכו במדבר יהיה רעב וצמא ועיף ולזה יצטרכו למזונות. ובמדרש תהלים (מזמור ג') אמרו, כיון שראה דוד כן, אמר מאלו הייתי מתירא ועתה השלימו לי, אינו מהם, אלא הקדוש ברוך הוא השלימם לי, שנאמר (משלי י"ז ז') ברצות ה' דרכי איש גם אויביו ישלים אתו, התחיל לומר מזמור לדוד בברחו מפני אבשלום בנו. ועוד אמרו (יומא פרק ח' דף ע"ז ע"א) שאותו היום היה יום הכפורים, והוכיחוהו מאשר היה העם רעב להיותו יום אסור באכילה, וצמא להיותו אסור בשתייה, ועיף מנעילת הסנדל: