אברבנאל על שמואל ב יד:ח

ויאמר המלך אל האשה וגומר. פירש רד"ק שאמר המלך אל האשה שהוא יצוה את בני המשפחה שלא יגעו בבנה, ושהיא השיבה שאם יבטח בזה על המלך ועל דבריו ולא ישמר עוד מבני משפחתו והם יהרגוהו הנה יהיה העון והדם על המלך וכסאו, ושחלקה כבוד למלכות במה שאמרה עלי אדני המלך העון, כי בהפך רצתה לומר שיהיה העון על המלך, ושהמלך שנה לומר עוד שהמדבר אליה על זה יביאהו לפניו, רוצה לומר שיביאהו אחד ממשרתיו והוא ידבר אליו באופן שלא יגע בה ובבנה עוד, ואז שאלה האשה מהמלך שיוציא שבועה מפיו על זה שלא יומת, וכאשר כל בני המשפחה ישמעו שבועתו יראו מגעת בו, וזהו יזכור נא המלך את השם וגומר, שישבע בהזכרת השם, ואז נשבע המלך חי השם אם יפול משערת ראשו ארצה. ולפי זה הפירוש לא ימלטו דבריה מההכפל. ורש"י כתב אתה דוחני ואני אצוה עליך, ואני אלך לדרכי ואתה לא תצוה עלי ובני יהרג על מי העון? יזכור נא אדוני את השם שהקפיד על אורך הדרך להציל נפשות, שנאמר (דברים י"ט ז') והשיגו כי ירבה הדרך, וזהו מהרבת גואל הדם לשחת ואתה דוחה. והאפוד כתב שכוון דוד במאמר הראשון לומר שיצוה אחד מעבדיו ומשריו לדבר אל גואלי הדם שלא ימיתו את בנה, ויעשה בדבר משפט וצדקה ורחמים, וזהו לכי לביתך ואני אצוה עליך, והיא לא ישרה בעיניה שיוציא משפטה לאור כי אם המלך, כי חששה שההולך שמה בדבר המלך יטה משפטה בהדרו פני גדולי המשפחה, ויחשוב המלך שאין עליו עוד בזה עון אחרי שכבר צוה בדבר המשפט, וזהו עלי אדוני המלך העון, רוצה לומר שהעונש (והוא המכונה הנה בעון) במיתת בנה השני סובב עליה ועל בית אביה, וכי המלך וכסאו יהיו נקיים אחרי שכבר צוה לעשות צדקה ומשפט, ובזה מההערה שהמלך בעצמו יעשה משפטה ודינה, ולכן השיבה המלך כרצונה שהוא בעצמו יעשה זה, והוא אמרו המדבר אליך והבאתו אלי ולא יוסיף עוד לגעת בך, ובזה יחס הדבר לעצמו ולא על ידי שליח, ואמר והבאתו שהוא הלשון הנאות לזכר, לפי שהיה ענינה ענין האיש החכם ואיננה אישה בדבריה ובחכמתה. ומה שאמרה עוד יזכור נא המלך את השם, הוא מפני מה שאמר לה המלך שתביא לפניו גואל הדם ולכן פחדה שמא ישא פניו ויתרצה בהשחתת הבן, ולזה חלתה פניו שיזכור את ה' ותואריו אשר הוא רחום וחנון, וידמה לו בחמלו על בנה ולא יכבד פני גואל הדם בבואו לפניו, וזהו מהרבת גואל הדם לשחת וגומר, ואז נשבע לה המלך שלא יפול משערת בנה ארצה וגומר, רוצה לומר לא מיתה ולא גלות, זהו דעתו בזה. ואני אחשוב שהמלך אמר לכי לביתך ואני אצוה עליך, רוצה לומר אין ראוי לי להאמין דברי הבעל דין, ולכן לכי את לביתך ואני אצוה עליך שידע ויחקור אם האמת אתך אם לא, והאשה לא נתרצתה בחקירה, לפי שכל זה לא היה ולא נברא אלא למשל היה, ולזה אמרה שאין ראוי שיעשה על זה החקירה, לפי שאינה בעל דין אבל היא הגואל הקרוב אל ההרוג והקרוב אל החי, ולכן ראוי שעל פיה יתאמת הדבר ולא יצטרך עוד לדרישה, כי אם יהיה בזה עון וחטא עליה תבוא ועל בית אביה אחרי שהרבתה כזבים לפני המלך, וזהו עלי אדוני המלך העון, ר"ל אם אמרתי שוא ודבר כזב, והמלך וכסאו נקי במה שיצוה אחרי שנסמך על דברי, (י) ואז המלך אמר המדבר אליך והבאתו אלי, ר"ל לא נחוש עוד לדרוש ולחקור כלל, אבל מיד אני גוזר וחותך את הדין שלא ימות בנך, ולזה כל אחד ואחד שהיה עד עתה מדבר אליך לקחת הנקמה ולהמית את בנך החי, צוה אתה איש אחד שיביאהו לפני ואני אדבר אליו באופן שלא יגע בך עוד: