אברבנאל על שמואל ב א:כא

וזכר אחרי זה שקלל ההרים אשר היתה בהם המלחמה באמרו הרי בגלבוע אל טל ואל מטר עליכם ושדה תרומות, ר"ל אל ירד עליכם טל ומטר ואל יהי בכם שדה שיתנו ממנו תרומה לה' לפי שלא יהיו בו פירות ותבואה, יען וביען שם נגעל מגן גבורים וגומר. ואפשר לפרשו בתמיהה, יאמר הרי בגלבוע האם אין טל ומטר יורד עליכם? שהוא אות ההשגחה, האין בכם שדה תרומות, להיות הארץ ההיא קדושה, אחרי ששם נגעל ונמאס מגן גבורים? ואמרו מגן שאול בלי משוח בשמן פי' רבי דוד קמחי בו (והוא מדברי רש"י) מגן שאול כאלו לא היה אותו המגן משוח בשמן, כי מושחים המגן בשמן להחליקו כדי שלא יעברוהו כלי זין, או יאמר כי שם נגעל מגן גבורים מגן שאול כאלו לא היה משוח בשמן למלך. ורלב"ג פירש שהמגן משוח בשמן כאשר לא יתמיד במלחמה, וכמו שאמר הנביא על מיתת בלשאצר (ישעיה כ"א ה') קומו השרים משחו מגן, רוצה לומר עתה תהיו במנוחה מהמלחמה ותמשחו המגן כי לא תצאו למלחמה כמו שהיה קודם זה, ולכן אמר כאן שמגן שאול לא היה משוח בשמן במנוחה כי תמיד היה במלחמה, וכל דבריהם נכוחים וישרים בפי' הפסוק הזה. וגם אני אפרש אותו בשני אופנים אחרים. האחד הוא שאמר ששם נגעל מי שהיה מגן הגבורים כלם ומגן בעדם, והוא מגן שאול, ר"ל ששאול היה מגן הגבורים לגבורתו ותקפו בלי משוח בשמן, ר"ל לא בבחינת היותו שאול משוח בשמן משיח אלקי יעקב, שידוע שכל מלך הוא מגן עמו כגבור כחלש, אבל בבחינת עצמו וזרועו וכחו היה מגן שאול הוא המגין בעד כל הגבורים, והשני הוא שהפסוק מדובק עם הפסוק הנמשך אחריו, יאמר מגן שאול שלא היה משוח בשמן כי אם מדם חללים וחלב גבורים, כי היה תמיד במלחמה והיה מגנו משוח מהדם והחלב לא מהשמן. הרי אם כן לך בזה חמשה פירושים נכוחים למבין וישרים למוצאי דעת: