אברבנאל על מלכים ב ח:יט

ועם היות מהראוי שישחית הש"י את בית דוד אחרי שזרעו לא הלך בדרכיו, הניח למען דוד שהיה עבדו נאמן ולבלתי יכרת כסא מלכותו הניח לו ניר בירושלם כל הימים שישב יהודה על אדמתו, (כ) אך מפני חטאת יהורם פשע אדום בימיו והמליכו אדום עליהם מלך שלא היה עד הנה, שלא היו האדומיים ממליכים מלך אך מלכי יהודה היו מניחים שם נצבים מתחת ידם, (כא) ומפני זה עבר יורם אל צעירה שהיא עיר מאדום להלח' בה, ולא עשה מלחמ' עמה' ביום כמו שראוי, אבל קם יורם בלילה ויכה את אדום, רוצה לומר מהאויבים שהיו קרובים אליו במחנה, ונס מיד כל עם יהודה איש לאהלו, (כב) וכאשר ראה אדום חולש' בני יהודה פשע בו עד היום הזה שלא רצו להכנע עוד אליו כבראשונה, ואז תפשע לבנה גם כן מתחת מלך יהודה, וידמה שהיא היתה מארץ יהודה כמו שכתב רש"י ז"ל, והיתה סמוכה לארץ אדום ומרדה במלכה כמו שעשו האדומיים: ובדברי הימים (דברי הימים ב כ״א:ד׳) כתוב שהרג יהורם את כל אחיו בחרב וגם משרי יהודה, ושבא אליו מכתב מאליהו הנביא לאמר כה אמר ה' אלקי דוד אביך תחת אשר לא הלכת בדרכי יהושפט אביך ובדרכי אסא מלך יהודה ותלך בדרכי מלכי ישראל ותזנה את יהודה ואת יושבי ירושלם כהזנות בית אחאב וגם את אחיך הטובים ממך הרגת, הנה ה' נגף מגפה גדולה בעמך וגומר, ואתה בחלאים רבים במחלה מעיך עד אשר יצאו מעיך מן החולי ימים על ימים וגומר. וספר שהעיר השם את רוח הפלשתים וגומר, ויעלו ביהודה ויבקעוה וישבו את כל הרכוש הנמצא לבית המלך וגם בניו ונשיו לא נשאר כי אם יהואחז קטן בניו, ואחרי זאת נגפו ה' במעיו לחולי לאין מרפא וגומר, ויהי לימים יצאו מעיו עם חליו וימות בתחלואים רעים וגומר, וילך בלא חמדה וגומר. והסתכל אמרו שבא אליו מכתב מאליהו, וידענו שכבר נלקח מעל אלישע, כי הנה אלישע ניבא בימי יהושפט, וידוע שבימי אליהו לא היה מתנבא אלישע כי הוא נמשח לנביא תחתיו ר"ל במקומו, אחרי הלקחו לא בחייו, וזה ממה שיורה שאליהו לא מת אבל שנלקח ברצון השם אל מקום מיוחד לשבת בו נצחי, ומשם כתב ליהורם על דרך נס המכתב הזה אשר זכר. והיה ענין המכתב כענין ראיתו שהיה נראה בבית המדרש כמו שהעידו חז"ל, כי רחוק הוא שנאמר שקודם הלקחו ניבא כל זה אשר יעשה אלישע ויכתב המכתב ויהיה ביד מי שנתנו אליו אחרי לקיחתו כפי הפרטים אשר בו, ולא מצינו שעשה זה בדברים אחרים גדולים מזה שקרו אח"כ ולא עשה עליהם מכתב, והדבר הזה לא זכרו הנביא כאן, אולי לא נתאמת אצלו הדבר ולכן לא זכרו, כי אין ראוי שנחשוב שהיה זה מפאת השכחה או הקרי: