אברבנאל על מלכים ב ח:א

ואלישע דבר אל האשה וגומר. זכר הכתוב שאלישע הנביא דבר אל האשה השונמית אשר החיה את בנה, שתקום ותלך היא וביתה ותהיה כגר כאורח באיזה מקום שתרצה לגור שם ימים אחדים, לפי שקרא ה' רעב אל ארץ וגם בא והתחיל כבר הרעב להיות בה ויתמיד זה שבע שנים, וזהו המורה שהיה אלישע סבת הרעב הזה כמו שהיה אליהו רבו סבת עצירת הגשמים שלש שנים בימי אחאב. ואולי שעל ההמון הרב אשר מתו עטופים ברעב בראש כל חצות בארץ ישראל בזה הרעב, נתקיים מה שאמר יתברך לאליהו בהר חורב, והנמלט מחרב יהוא ימית אלישע, כי המית רבים ברעב אשר היה הוא סבתו. ולא זכר הכתוב בכאן זה להודיע שקרה הרעב אחרי הדברים שספר למעלה, כי קודם להם היה, אבל ספר זה הכתוב כאן להודיע ששבה האשה ובאה אל המלך לבקש על ביתה ושדה, ושמצאה את גחזי מדבר אליו בנפלאות אלישע, ואמר זאת האשה וזה בנה, וששאלה המלך על הדבר והגידה לו, והיה זה סבה שמצאה חן בעיניו ובאמצעות אלישע נמשכה הטובה אליה, והיה תכלית הספור להודיע מעלת אלישע ונפלאותיו, (ב-ג) ולכן אמר שהלכה האשה, רוצה לומר בימים ההם, ותשב בארץ פלשתים אותם שבעת השנים, ואחרי כן שבה משם. ולפי שמצאה שאנשים נכנסו בשדותיה ובכרמיה ובביתה ולקחום להם ולא היו רוצים להחזירם אליה, באה לצעוק אל המלך על ביתה ועל שדיה, ויקר מקרה שבאה האשה לצעוק אל המלך בהיותו מדבר אל גחזי נער אלישע שהיה שואלו ומבקש ממנו על נסי אלישע, (ד) כמו שאמר ספרה נא לי את הגדולות אשר עשה אלישע, (ה) והוא היה אז באותה שעה מספר אל המלך ענין השונמית, רוצה לומר שילדה בהיותה עקרה ואישה זקן למועד אשר דבר אליה איש האלקים, ושאחרי כן מת בנה והחיה אותה, וכאשר גחזי ראה את האשה אמר למלך זאת האשה וזה בנה, רמז לשני הנסים הנזכרים שנעשו אליה, ר"ל זאת האשה שהיתה עקרה וילדה בדבר איש האלקים, וזהב בנה שמת והחיה אותו אלישע: