אברבנאל על מלכים ב ז:ג

וארבעה אנשים וגומר. עתה יספר הכתוב איך נתקיימו יעודי הנביא מהשובע אשר יעד בשער שומרון ומהיעוד הרע אשר יעד על השליש, והוא שהיו ארבעה אנשים מצורעים יושבים פתח שער שומרון, כמו שצותה התורה במצורע (ויקרא י"ג מ"ו) מחוץ למחנה מושבו, ואחז"ל (סנהדרין ק"ז ע"ב) שאלו היו גחזי ושלשת בניו, והמה עטופים ברעב אמרו איש אל רעהו מה אנחנו יושבים פה עד שנמות? (ד) הנה המיתה אין בה ספק בין שנשב כאן ובין שנכנס ונבא לעיר, לפי שהרעב בעיר ונמות שם ואם ישבנו פה ומתנו, הנה אם כן אי אפשר להמלט מן המות, ואחר שזה כן לכו ונפלה אל מחנה ארם אם יחיונו ויתנו לנו לאכול נחיה ויהיה נפשנו לשלל, ואם ימיתונו לא נפסיד בזה כלל, כי מעותדים היינו למות, הנה אם כן היה העצה טובה, לפי שזה אפשר להרויח בה ממה שהיו בו ולא היה אפשר שיוזקו בעצתם ממה שהם עתה, כי המיתה לא היתה להם הזק חדש כי כבר היו נופלים בה בין שישבו שם או שיכנסו לעיר, ולזה אמרו ומתנו, ולא אמרו נמות כמו שאמרו נחיה, לפי שהחיות היו מרויחים בו מחדש אבל המות לא היה להם הזק חדש כי כבר היו בו קודם לכן, וזהו אמרם ומתנו, רצה לומר וכבר אנחנו מתים אעפ"י שלא נפלה אל מחנה ארם, ועם זה הותרה השאלה הששית: