אברבנאל על מלכים ב ד:מ

וכאשר יצקו התבשיל בקערות לאנשים והתחילו לאכול ממנו, מצאו בו מרירות ראש ולענה והרגישו שהיה שם סם ממית, כי היה הדבר הארסיי נתעב לחיך מאד, ולכן צעקו מות בסיר, (מא) והנביא צוה לקחת קמח ושישליכו אותו אל הסיר ויחזרו המאכל שמה, והיה זה כדי שיתבשל התבשיל עם הקמח באש, וככה אכלו אותו ולא היה להם דבר רע. וראוי שנדע מה ראה הנביא לצוות לתת קמח בתבשיל להסיר רוע ארסיות העשבים הממיתים אשר בשלו שם? ומה היחס אשר היה לקמח בתרופתם בדרך טבע אם היה שעשאו כפי המנהג הטבעי? ואם עשה אותו על דרך נס כמו שיראה מפשט הספור, יקשה צורך הקמח, והנה לא היה זה נס בתוך נס כמלח שרפא בו את מי יריחו, ויותר ראוי היה שלא ישליך שם דבר ויאמר רפאתי הסיר או רפאתי התבשיל, כי בדברו יוסר הארסיות לא עם הקמח. והנראה לי בזה הוא, שהקמח הוא מכלל הדברים שיעשו מהעשבים יותר נאות וכולל למאכל האדם, והגפן שדה שהשליכו בסיר הוא היותר מנגד שבהם, עד שיהיה מכלל הדברים הממיתים להתנגדותו למזג האנושי, והנה הנביא צוה שישליכו בסיר את הקמח כדי שכל אשר בסיר יעשה נאות וזן לבני אדם כמו הקמח, כי בדבר ה' הושם באותו הקמח כח חזק כל כך ששנה והחליף מזג המתנגד למזגו הנאות, ונעשה הכל מזון האדם כקמח אשר יעשו ממנו הלחם שלבב אנוש יסעד, וכאלו אמר שהקמח הפשוט יועיל יותר מכל מרקחת הטריא"קה הכוללת הרבה פשוטים שהיא כנגד הארסי, ומעשה הנביא יורה על כוונתו.