אברבנאל על מלכים ב כה:כז

וספר אחרי זה שבשנת שלשים ושבע לגלות יהויכין נשא אויל מרודך מלך בבל בשנת מלכו את ראש יהויכין מלך יהודה מבית כלא וגומר, ואמר בעשרים ושבעה לחדש, להודיע שכאשר מת נבוכד נאצר ומלך אויל מרודך בנו עשה החסד הזה עם יהויכין, ובירמיהו כתוב בחמשה ועשרים לחדש, ופירשו חז"ל (סדר עולם פרק כ"ח ועיין וי"ר פר' י"א קפ"ה) שבעשרים וחמשה מת נבוכדנאצר ונקבר ובעשרים ושש הוציאו בנו אויל מרודך מקברו, כי פחד שמא ישוב עדיין לחיות ולמלוך, כמו שעשה אחר שנטרד ודר עם החיות שהמית בן אחר שמלך תחתיו, ועכשו פחד אויל מרודך מכדומה לזה, וידמה שיהויכין יעצו שיוציאהו מקברו כדי שלא יאמרו בני אדם עדיין הוא חי, ואמרו שעשאו איברים וחתיכות כדי שלא יהיה מכת האפשר שובו עוד אל החיים, ושנתן לו זאת העצה יהויכין להוציאו מקברו לקיים מה שניבא עליו ישעיה (ישעיה י"ד י"ט) ואתה השלכת מקברך כנצר נתעב, וביום השביעי נשא את ראש יהויכין שיעצו בעניניו מבית הכלא שהיה בו, (כח) וידבר אתו טובות, רוצה לומר דברים טובים נחומים לישב את לבבו, ונתן כסאו למעלה מכל כסא המלכים אשר היו אתו בבבל, שהיה מכבד את יהויכין יותר מכלם, (כט) והסיר את בגדי כלאו מעליו והלבישהו בגדים אחרים כפי מעלתו, ואכל לחם לפניו כל ימי חייו של יהויכין.