אברבנאל על מלכים ב כה:כד

ולפי שתמיד היו יראים מן הכשדים פן יבאו עליהם ויכום, נשבע אליהם גדליה שיהיו נשמרים מהכשדים ולא יראו אותם, בתנאי שיעבדו את מלך בבל תמיד, וכמו שנאמר בספר ירמיהו (ירמיה מ' י' י"א, י"ב) שאמר גדליה ואני הנני יושב במצפה לעמוד לפני הכשדים אשר יבאו אלינו ואתם אספו יין וקיץ ושמן ושימו בכליכם ושבו בעריכם אשר תפשתם, וגם בכל היהודים אשר במואב ובבני עמון ובאדום ואשר בכל הארצות שמעו כי נתן מלך בבל שארית ליהודה וכי הפקיד עליהם את גדליה בן אחיקם בן שפן וישובו כל היהודים מכל המקומות אשר נדחו שם ויבאו אל ארץ יהודה אל גדליהו המצפתה ויאספו יין וקיץ הרבה מאד. ואין ספק שאלו היה חי גדליהו היו נקבצים אליו יהודים רבים והיו יוצאים מן בבל רבים ויאספו אליו כלם ולא תשאר הארץ מבלי בניה, (כה) אבל ישמעאל בן נתניה שהיה מזרע המלך צדקיהו בא והכה את גדליהו ואת היהודים ואת הכשדים אשר היו אתו במצפה, ומפני זה קמו כל העם והלכו להם למצרים. וראוי שתדע שספור גדליהו בא בכאן בקוצר, וכי בספר ירמיהו (שם) גלה בו דברים. האחד למה עשה ישמעאל הדבר הרע הזה, ואמר שם שהביאו אליו שתי סבות. האחת היותו מזרע המלוכה, וחשב שמפני זה היה ראוי שיהיה הוא השליט על הארץ המשביר את כל עם הארץ ולא גדליה שלא היה מזרע המלוכה כמוהו, ומפני הקנאה והתאוה והכבוד עשה זה. והשנית שמלך בני עמון שהיה ישמעאל עמו שלחו להרוג את גדליהו, לפי שהיה פקיד בארץ מיד מלך בבל, ורצה מלך בני עמון שלא ישב בארץ מושל מתחת יד מלך בבל, ולזה חשב להרוג את גדליה ואת הכשדים והיהודים אשר עמו כדי שילכו משם ולא יעמדו שמה, ובחר בישמעאל להיותו יהודי שיהרוג את גדליה בקשר כי יבטח בו ויוכל לעשותו. הדבר השני שנזכר שם הוא שגלו הקשר הזה אל גדליה בחייו והוא לא האמין לדברי המזהירים ובטח בישמעאל שהמית אותו, וזה שאמר שמה ויוחנן בן קרח וכל שרי החיילים אשר בשדה באו אל גדליהו המצפתה ויאמרו אליו הידוע תדע כי בעלים מלך בני עמון שלח את ישמעאל בן נתניה להכותך נפש, ולא האמין להם גדליהו בן אחיקם, ויוחנן בן קרח אמר אל גדליהו בסתר במצפה לאמר אלכה נא ואכה את ישמעאל בן נתניה ואיש לא ידע למה יככה נפש ויפוצו כל יהודה הנקבצים אליך ואבדה שארית יהודה, ויאמר גדליהו בן אחיקם אל יוחנן בן קרח אל תעשה את הדבר הזה כי שקר אתה דובר אל ישמעאל. הדבר השלישי שנזכר שם (ירמיה מ"א) הוא, שלא הרגו במלחמה חרב בחרב כאיש גבור אבל בא לאכול עמו ובטח בו גדליהו ועל השלחן קם עליו ויהרגהו, והוא קשר נמרץ ותועבה גדולה, ולא די שהרג אותו אבל גם את כל היהודים אשר היו אתו במצפה הרג, וגם ביום הנמשך להריגה שהיו באים אנשים משכם ומשמרון מגלחי זקן וקרועי בגדים על חרבן ירושלם ושרפת בית קדשנו ותפארתנו ובידם מנחה ולבונה להביא בית ה' הרגם ישמעאל על לא חמס עשו, והשבה ישמעאל את כל שארית העם אשר היו יושבים במצפה וילך לעבור אל בני עמון. הדבר הרביעי שנזכר שם הוא שהעם הנשאר עמו כאשר ראו שישמעא' הרג את גדליה העומד על בני עמו ושהרג את הכשדי', חשבו שיבואו הכשדיי' עליה' ויהרגו', בחשבם שברצונם ובדעתם היתה מיתת הכשדים על ידי ישמעאל שהיה מזרעם, ולזה בחרו ללכת מצרים לגור שם. הדבר החמשי הוא ששרי החיילים ויוחנן בן קרח וכל העם שאלו אל ירמיהו שיתפלל אל ה' ויורם את הדרך ילכו בה ואת המעשה אשר יעשון, ושהנביא השיבם בשם ה' שישבו שמה ולא ילכו למצרים שנאמר (ירמיה מ"ב י', וכו') אם שוב תשבו בארץ הזאת ובניתי אתכם ולא אהרוס ונטעתי אתכם ולא אטוש כי נחמתי אל הרעה אשר עשיתי לכם אל תיראו מפני מלך בבל וגומר ואתן לכם רחמים ורחם אתכם והשיב אתכם אל אדמתכם, ואם אומרים אתם לא נשב בארץ הזאת לבתי שמוע בקול השם אלקיכם לאמר לא כי אל ארץ מצרים נבא וגומר, והיתה החרב אשר אתם יראים ממנה שם תשיג אתכם בארץ מצרים והרעב אשר אתם וגומר, והמה עם היות שהטיבו בשאלתם אשר שאלו מאת ה', הרעו במה שלא שמעו לדבריו ואמרו אל ירמיהו שקר אתה מדבר לא שלחך השם אלקינו לאמר לא תבאו מצרימה, כל הדברים האלה נזכרו בספר ירמיהו והנבואות שנבא הנביא על היהודים ההולכים למצרים, ונסתפק כותב הספר כאן באמרו ויברחו מצרימה כי יראו מפני הכשדים: