אברבנאל על מלכים ב כג:טז

וספר שפנה יאשיהו וראה את הקברים שהיו בהר ביתאל, וצוה לקחת העצמות מהקברים ההם ושרפם במקום האשרים והמצבות לבזיונם, לפי שהיו מעובדי ע"ז, (יז) ובאשר ראה קבר אחד מצוין ונרשם בגבהו וגדלו, שאל מה זה? והשיבוהו אנשי העיר שהיה קבר איש האלקים אשר בא מארץ יהודה לביתאל בימי ירבעם וניבא על המזבח הנה בן נולד לבית דוד יאשיהו שמו ושרף עליך וגומר, (יח) ואז צוה לכבודו שלא יגעו בעצמותיו, ונמלטו עצמותיו שלא נשרפו עם עצמות הנביא אשר בא משמרון, והוא הנביא הזקן אשר השיבו שנקבר עמו בקבר אחד לזה התכלית בעצמו כמו שנזכר במה שקדם (מלכי' א' י"ג), ונראה שהוא צוה לבניו שיעשו על הקבר אותו ציון גדול ונבדל משאר הציונים, לפי שידע שיתקיימו דברי הנביא כמו שנזכר שם, וידוע שהיה ענין הנביא ההוא קודם יאשיהו יותר משלש מאות וחמשים שנה, ועכ"ז היה קבלה ביד אנשי הארץ ענין ציון אותו הקבר ונבואת הנביא שנקבר שמה, (יט-כ) ועם היות שגלו ישראל משמרון ונתישבו שם הכותים, הנה עכ"ז נשארו שנים שלשה גרגרים בראש אמיר מבני ישראל בארץ, והיו שם עובדים ע"ז באותם הבמות, ועליהם אמר וגם את כל בתי הבמות אשר בערי שמרון וגומר, ויזבח את כל כהני הבמות אשר שם. וכאשר עשה יאשיהו המלך כל זה בערי שמרון שהלך שם לעשותו בעצמו, שב לירושלם עיר מלכותו, כי לא רצה לקחת מארצות ישראל דבר כי אם להדריכם במעגלי צדק לעבוד את ה' אותם השרידים הנשארים שמה מבני ישראל. ובימי חזקיהו מצאנו (דברי הימים ב' ל' א') שהיו נשארים מבני ישראל מבני זבולון ומאשר ומשמעון ואפרים ומנשה, וכן נזכר בדברי הימים (שם ל"ד) שמאפרים ומנשה היה שם שארית בימי יאשיהו, ואחז"ל במסכת מגלה (פ"א י"ד ע"ב) שירמיהו הלך אחרי השבטי' והחזיר אנשים ונשים מהם ומלך עליהם יאשיהו: