אברבנאל על מלכים ב כג:א

(א-ב) וכאשר שמע המלך יאשיהו היעוד הרע המעותד לבא על יהודה וירושלם, עם היות שהובטח שלא יהיה בימיו, הלך אל בית ה' וקבץ כל הזקנים והכהנים והנביאים שהיו שמה ירמיהו וצפניהו, וגם אוריהו בן שמעיהו אפשר שהיה בזמנו, ויונתן תרגם הכהנים סופרים, ובכלל קבץ כל יושבי ירושלם למקטן ועד גדול, והמלך בעצמו קרא באזניהם את כל דברי ספר הברית באותו ספר שנמצא בית ה' שעשה משה בקדושה רבה, והיה זה כדי שיחרד לבבם וישובו אל ה' וירחמם, (ג) ולכן עמד על העמוד, והוא במקום המלכות המיוחד אליו אצל העמוד, וידמה (עיין סוטה פ"ז מ"א ע"א) שבנו שם עמוד אחד והיה בו המלך בעת קראו את התורה, כמו שנזכר בפרשת הקהל, (דברים ל"א י', י"א י"ב) וכרת הברית בין ה' ובין העם ללכת אחרי ה' ולשמור מצותיו בכל לב ובכל נפש, באופן שבענין האמונות ילכו אחרי השם ולא אחרי שרירות לבם הרע, ובענין המצות יעשו אותם בכל חלקיהם, אם המצות שטעמם ידוע, ואם העדות, שהם המצות המעידים על הנסים, כפסח ומצה וסכה ובכור בהמה ופדיון בכור אדם ודומיהם, ואם המצות שאין טעמם מושג לנו והם החקים, ושיעשו זה בכוונה באופן שיקיימו בשלמות כל הנמצא כתוב בספר תורת משה. והיה זה לפי שראה שהתוכחות ההם שבאו בתורה היו כלם תנאיות אם לא ישמרו לעשות, ולכן השתדל לקיים התנאי משמירתם באופן שלא יבא עליהם הרעה. ואמר ויעמוד העם בברית, להגיד שלא היה בהם מערער אבל כלם אמרו לעמוד בברית ולשמור אותו, ולפי שלא היה מקום לזה כי אם בהסרת הע"ז מביניהם ובבטולה מן הארץ, אמר וצוה המלך לטהר את בית ה' ולבער כל מיני הע"ז מן הארץ, וקבלו חז"ל (שקלים ט' ע"א) שיאשיהו גנז את הארון, ושזהו מה שנאמר בדברי הימים (דברי הימים ב' ל"ה ג') ויאמר ללויים המכינים לכל ישראל הקדושים לה' תנו את ארון הקדש בבית אשר בנה שלמה בן דוד מלך ישראל אין לכם משא בכתף עתה עבדו את השם אלקיכם ואת עמו ישראל, כי צוה אותם לתת הארון בבית אשר הכין שלמה לגנוז שם כמו שפירשתי בבנין שלמה, (דף ר"כ ע"א) כי ידע יאשיהו שעתיד היה הבי' ליחרב מדברי חולדה הנביאה, ולכן צוה לגנוז קדש ה' אשר אהב כדי שלא יבא לידי האויבים כשאר כלי בית ה', והוא האמת כפי פשט הכתוב, שאם לא נאמר כן אלא היה ענין צוואתו שישימו הארון בבית אשר בנה שלמה, והנה היה שם תמיד, וידענו שלא נלקח עם הכלים שלקח מלך בבל, אבל ענינו הגניזה בלי ספק: