אברבנאל על מלכים ב כ:יט

אמנם מה שנשאר לעיין בזה הוא בתשובת חזקיהו לדברי הנביא שאמר על יעודו הרע אשר לו טוב דבר ה' אשר דברת הלא אם שלום ואמת יהיה בימי, והתימה מגודל שלמותו איך לא הרגיש ביעוד הרע ההוא ובקש על עצמו ולא על זרעו? ולמה על הייעוד הרע אמר טוב דבר ה'? כי עם היות שחייב אדם להודות על הרעה אינו חייב מפני זה לשיאמר לטוב רע ולרע טוב ושלא יספוק ידיו ויניע ראשו, והנה שאול כשאמר לו שמואל קרע ה' את ממלכות ישראל מעליך לא השיב טוב דבר ה' אבל אמר חטאתי כבדני נא וגומר, ודוד על דבר אוריה כשיעד נתן הנביא על ענשו לא אמר טוב דבר ה', אבל צעק חטאתי לה', ואיך חזקיהו לא עשה כן? והנכון בעיני בזה הוא, שחזקיהו לא אמר טוב דבר ה' אשר דברת על מה שיעדו מחרבן יהודה וירושלם ובית ה' אבל כוון ליעוד הראשון שיעדו ישעיהו מתוספת הט"ו שנה על ימיו ורפואתו אל חליו, כי כאשר ראה ושמע הצרה העתידה לבא והרעה אשר ימצא את עמו נתחרט מאד ממה שהתפלל על רפואתו וירע בעיניו על תוספת ימיו, כי היה טוב מותו מחייו פן יראה ברע אשר ימצא אותו, וכבר זכר הפילוסוף (אריסטו) שהמות היא נבחרת מהחיים הנכלמים בחרפה ובקלון, ומפני זה אמר משה עליו השלום (דברים ה' ל"ג) למען תחיון וטוב לכם, כי החיים עם הרעות אין ראוי שיבחרם אדם, כי הם קשים מהמות, ובעבור זה אמר חזקיהו אל ישעיהו טוב דבר ה' אשר דברת, (דברי הימים ב' ל"ו ט') רוצה לומר עתה אומר שהדבר אשר דברת בימים הראשונים והוא על רפואתי ותוספת שני אשר חשבנוהו שהיה חסד גדול וטובה נפלאה, הוא מאמר טוב אם שלום ואמת יהיה בימי, והייעוד הזה אשר אמרת לא יצא בימי לפעל, שאם לא יהיה כן ובימי תבא הרעה ההיא למה לי חיים טוב מותי מחיי, והשלום והאמת היה ממלך אשור שיהיה בשלום עמו תמיד ולא יהפך לו לאויב וילחם בו, והמאמר הזה מורה שהיה יודע חזקיהו מדברי הנביא שלא היה החרבן בחטאו כמו שאמרתי, כי קודם לכן היה גזור לפניו יתברך בעון עמו, ולכן לא התפלל להשיבו כי אם שלא יביא בימיו, וכן היה כי בזכותו האריך השם אפו. הנה התבאר שגם בזה לא חטא חזקיהו בשפתיו, כי הוא היה ירא את השם במצותיו חפץ מאד, ולצדקתו גמלו השם טובות, אם נפשיות שהיתה נפשו צרורה בצרור החיים את ה', ואם בגופו ששלום ואמת היה בימיו ובניו ירשו מלכותו, לקיים מה שנאמר (תלים כ"ה י"ג) נפשו בטוב תלין וזרעו יירש ארץ: