אברבנאל על מלכים ב יט:כז

ושבתך וצאתך ובואך ידעתי ואת התרגזך אלי, ר"ל כשהיית יושב בארצך וכשיצאת לכבוש הארצו' וכשבאת עד המקום הזה כל זה ידעתי והיה מסודר מלפני, אבל גם כן שמעתי התרגזך אלי בחרופים אשר חרפת וגדפת אותי. והנה איני מעניש ומחריב אותך על הארצות שכבשת, ולא על הממלכות שהחרבת, ולא על בואך על כל ערי יהודה ועד שערי ירושלם, (כח) אבל יען התרגזך אלי ושאננך עלה באזני, באותם החרופים אשר דברת, בעבור זה אני אשים חחי באפך, והוא הברזל הנעשה כמין מחט וראשו כפוף נוקב אף הדג ולחיו ובו מעלין אותו מן המים, כך אעשה לך, ואשים מתגי בשפתך, שהוא הברזל שמשימין בפי הבהמה להנהיגה, ובזה אראה לך שאני האדון והמנהיג ואתה העבד או הבהמה והדג אשר ביד האדם להביאו ולהוציאו, ובזה הדרך אנהיג אותך והשיבותיך בדרך אשר באת בה. והיה משל החח ההוא והמתג למגפה אשר יגוף השם את מחנה מלך סנחריב וישוב לארצו בפחי נפש: