אברבנאל על מלכים ב יט:כ

וישלח ישעיהו בן אמוץ וגומר. עתה יספר הכתוב מה שהשיב ישעיה אל חזקיהו בשם ה' על תפלתו, (כא) והיו הדברים כאלו השם יתברך אומר אותם כנגד סנחריב ומדבר ומתוכח אתו, וזה אמרו בזה לך וגומר, רוצה לומר אתה סנחריב חשבת להפחיד ולהבהיל את ישראל בזדון דבריך, ידוע תדע שבתולת בת ציון בזה לך ובת ירושלם עשתה לעג ובזיון ממך, ולזה גם הניעה ראש אחריתך, כאדם הרואה את חברו עושה גוזמות גדולות ומיעד בגבורות אשר יעשה והוא יודע שביום ההוא ימות, שהנה הוא ישחק וילעג על דברי חלומותיו ועל דבריו, ואמר זה להגיד כי כן יהיה ענין ישראל עם סנחריב, וקרא מלכות יהודה בתולה, לפי שכמו שהבתולה לא ידעה אדם כן בת ציון היה ראוי שלא ידעה אלוה כ"א הש"י, הנה אם כן על מה שאמרת כנגד בת ירושלם אין ראוי להושיבך דברים בשמה, כי היא בזה לך לעגה לך ולא תשיב אמריה לך. ואמנם אצטרך להשיב על מה שדברת כנגדי, (כב) וזהו את מי חרפת וגדפת וגומר, לפי שהמחרף יעשה שלשה דברים רעים בחרופיו, האחד רוע הדברים בעצמם, ועל זה אמר את מי חרפת וגדפת, והשני באמרו אותם הדברים בקולות וברקים, כאלו הקול הוא יותר רע מהדברים, ועל זה אמר ועל מי הרימות קול, והשלי' בצורות והתנועות אשר יעשה המגדף בפניו, קורץ בעיניו מולל ברגליו מורה באצבעתיו, כי בזה יורה רשעת לבבו יותר, ועל זה אמר ותשא מרום עיניך על קדוש ישראל שהוא בתכלית הרוממות והמעלה, וכדי לחרף אותו יותר לא לבד חרפת אותו בעצמך, (כג) אבל גם ביד מלאכיך חרפת ה' שחשבת שעבדיך יוכלו לחרפו, ומלבד החרופים הנה עוד דברת כזבים ושגעונות הרבה, וזהו במה שאמרת כי ברוב גבורתך ורוב דבריך תעלה מרום הרים, שהיא ארץ ישראל הגבוה מכל הארצות, ותכנס ללבנון ותכרות קומת ארזיו ומבחר ברושיו, שהם השרים והנכבדים אשר בירושלם שנמשלו ללבנון, ואמרת עוד שתביא מלון קצו יער כרמלו שהוא בית המקדש, ובישעיהו כתוב מרום קצו, כי היה בית ה' קץ וסוף המעלות והרוממות אשר בארץ, וקראו כאן מלון להיות משכן האל ומלונו שם, (כד) ואמרת עוד אני קרתי ושתיתי מים זרים ואחריב בכף פעמי כל יאורי מצור, רוצה לומר שאמר שקרה ושתה מים שהיו מזרים, וזה משל למקומות שכבש שהיו כלם חזקים שלא עלה בלב אדם שיוכל לכובשם, ושתחריב בלי השתדלות כל יאורי מצור, והם הערים החזקים שלא יתכן לכבשם כי אם בבנין המצור עליהם. ויש מפרשים יאורי מצור על מצרים, לפי שהוא נהר גדול ומלך אשור החריב את מלך מצרים: