אברבנאל על מלכים ב טו:כח

(כח-כט) והנה היו כל המלכים האלה פושעים יודעים את רבונם ומכוונים למרוד בו ולכן היו הולכים מרעה אל רעה, כי הנה גם כן בימי פקח בן רמליהו, שהיה גם כן עושה הרע בעיני ה', בא תגלת פלאסר מלך אשור והגלה הראובני והגדי וחצי שבט המנשי שהיו מעבר הירדן כמו שנזכר בדברי הימים, ויקח את עיון ואת אבל בית מעכה וכל שאר ארץ נפתלי ויגלם אשורה, וזה היה הגלות השני אשר היה לאומתינו כמו שאזכור בסוף הספר, (ל) וכאשר ראו העם הרעה הגדולה הזאת שבא בימי פקח בן רמליהו, היו שונאים אותו כל כך שקשר עליו הושע בן אלה ויכהו וימיתהו, (לא) והנה אמר הכתוב שהיה זה בשנת עשרים ליותם, והוא מהקושי איך מנה לו עשרים שנה והוא לא מלך כי אם שש עשרה שנה? ובסדר עולם (פרק כ"ב) אמרו שהיה גזרה גזורה בימי יותם, וחז"ל אמרו שרצה הכתוב למנות ליותם בקבר ולא לאחר בחיים. והנראה אלי בזה הוא, שלפי שפקח בן רמליהו החל בימי יותם להתגר בו מלחמה, עם היות שעשאה בפעל בימי אחז בנו, שבעון הדבר הזה הרגו על ידי הושע בן אלה, ובעבור זה כשזכר הכתוב מיתתו אמר שהיה זה עשרים שנה אחרי שנמלך יותם, כי עם היותו כבר מת ארבעה שנים ייחס זה אל שנותיו לפי שנעשה בשבילו. ואולי כוונו לזה במה שאמרו בסדר עולם שהיה הגזרה גזורה בימי יותם, ועם זה הותרה השאלה הראשונה: