אברבנאל על מלכים ב טו:כב

והנה קם אחרי מות מנחם בן גדי במלוכה בנו פקחיה תחתיו, ואבות ובנים כלם היו רעים וחטאים ליי' מאד, ומפני כן לא מלך פקחיה כי אם שנתים כיתר בני המלכים אשר קדמו שהיו חטאים בנפשותם, ובניהם הקמים אחריהם לא האריכו ימים על מלכותם ורובם היו שנתים או שנה אחת או פחות מזה ברשעת אביהם, (כה) כי הנה פקח בן רמליהו קשר על פקחיה ויכהו בשמרון בארמון בית המלך, ועמו הרג את ארגב ואת האריה, שהיו שני גבורים שהיו עומדים תמיד סביבו שהיו שמותיהם כן, ומלבד אלה היו עמו, ר"ל עם פקחיה חמשים איש מבני גלעדים, ועם כל זה המיתו פקח בן רמליהו וימלך תחתיו. ואפשר לפרש שהיה הקשר שקשר פקח עם ארגב. שהוא היה הממונה על כל ארץ ארגב ועם שר אחר שנקרא אריה והיו עמו חמשים איש וכלם נקשרו להמית את המלך, והיה זה מהמשפט האלקי כי מנחם אביו גם כן הרג את שלום בן יבש, ולכן בעון אביו המרצח ובעון עצמו הרג אותו.