אברבנאל על מלכים ב יד:יא

(יא-כו) ולא שמע אמציהו ובאו שניהם למלחמה וינגף יהודה לפני ישראל וינוסו איש לאהלו בני יהודה, ותפש מלך ישראל את מלך יהודה ויאסרהו במלחמה ויביאהו ירושלם, ויפרוץ בחומת ירושלם ארבע מאות אמה, ולקח כל הכסף והזהב הנמצא בית ה' ובבית המלך, ואת בני התערובות, שהם בני השרים שהיו ערבון ביד המלך כדי שלא ימרדו בו אבותיהם, לקח וישב לשמרון. וראוי שתדע שמה שספר כאן שפרץ יואש בחומת ירושלם ד' מאות אמה, לא היה זה כדי להשחית חיל וחומה בירושלם כי אם להתכבד, לפי שתפש את מלך יהודה והיה שבוי בידו בא ונכנס בירושלם ראש מלכותו. והנה היה מנהג הקסרים אשר ברומ"י, ועוד היום הוא מנהג במלכי אדום הגדולים, שכאשר ילכו למלחמה ויקנו בה תשועה גדולה ונצחון עצום, כאשר יכנסו לעיר לא יכנסו בפתח העיר אבל יהרסו חלק מהחומה כדי שיכנסו באותה פרצה, להעיר שפרצו פרץ גדול באויביהם, ומפני זה יואש כדי לפרסם נצחונו בא בעיר אויבו ופרץ החומה להכנס שמה ולא נכנס בפתח העיר. ואמנם למה באה הרעה הזאת אל אמציה בהיותו עושה הישר בעיני ה' כמו שנזכר למעלה, הנה זה כבר התבאר בדברי הימים (דברי הימים ב' כ"ה י"ד) שאמציה אחרי בואו מהכות את האדומים הביא משם את אלקי בני שעיר ויעמידם לו לאלקים ולפניהם ישתחו' ולפניהם יקטר, ויחר אף ה' באמציהו וישלח אליו נביא ויאמר אליו למה דרשת את אלקי העם אשר לא הצילו את עמם מידיך, ויהי בדברו אליו ויאמר לו הליועץ המלך נתנוך חדל לך למה יכוך, ויחדל הנביא ויאמר ידעתי כי יעץ אלקים להשחיתך כי עשית זאת ולא שמעת לעצתי. הנה התבאר מזה שעשה אמציהו כמו שעשה יהואש אביו, שבבחרותו עשה הישר בעיני ה' ובאחריתו עבד ע"ז ולא שמע לנביא ולזה נענש, וזהו מה שנאמר שם ולא שמע אמציהו כי מהאלקים היה למען תתם בידו כי דרשו את אלקי אדום, והותרה בזה השאלה הששית: והנה לא זכר הנביא כאן בספר מלכים חטאת אמציהו וסבת מלחמתו עם מלך ישראל כמו שאמרתי, לפי שהנביא רצה לזכור מהספורים ראשי דברים כמו שזכרתי פעמים רבות, ונסתפק בזכרון הסתעפות המלכים ושנות מלכותם ויתר הדברים בקצרה נסמך על ספר ד"ה אשר היה ביניהם, ולפי שראה עזרא הדברים הולכי' אל ההפסד, הביא שאר הדברים בספר. ונראה שעברו דברים רבים באותה מלחמה שהיה בין שני המלכים, (טו) ולכן מלבד מה שזכר כאן בקוצר אמר ויתר דברי יואש וגומר הלא הם כתובים וגומר: