אברבנאל על הושע ט:ד

ואמנם כנגד בני יהודה וירושלם אמר לא יסכו לה' יין כלומר אחר שתלכו בגלות לא תעשו נסוך היין ולא יערבו לו מנחת יהודה וירושלם כימי עולם וכשנים קדמוניות בהיותכם שמה, זבחיהם כלחם אונים להם כלומר במקום הזבחים שהיה להם בירושלם יש להם עתה לחם אונים שאינו נאכל בטהרה כי כל אוכליו יטמאו, ולא אמר הנביא זבחיהם כלחם אונים להגיד שיהיו להם זבחים בגלות אלא שבמקום הזבחים שהיו להם יהיה להם עתה לחם אונים לפי שלחמם לנפשם לא יבא בית ה' כלומר שכל לחמם יהיה לנפשם ולא יבא בית השם ליקרב לשם, (ה) ולכן אמר מה תעשו ליום מועד וליום חג ה' שבו היו הקרבנות והמוספין שלמי חגיגה ושלמי שמחה כאשר תהיו בגלות מה תעשו בימים המקודשים ההם האם תחשבו שתשובו מיד לירושלם כאשר שבתם מבבל, (ו) כי הנה הלכו בני יהודה משוד האויבים מצרים תקבצם כי כאשר ברחו שם נקבצו, ואולי רמז בזה לקבוץ אלסכנדרי"א ששם ישבו שבטים שבטי יה עדות לישראל קהל גדול יותר מביתר ושם הרגם טרויאנו"ס קיסר רומי והחריבם, ואמנם אומרו מוף תקברם פירשו המפרשים מוף כמו נוף על מצרים, ואולי קרא שם המערב מוף אשר שם באו רבים מבני יהודה בחרבן בית ראשון ובית שני ולפי שנתארך גלותם מאד אמר תקבצם, ואמנם ירושלם שהיתה מחמד לכספם כלומר תאותם חמדתם וכספם הנה קמוש יירשם וחוח יעלה באהליהם כארץ החרב ושממה ואיך א"כ האנשים אשר כאלה ישמחו אל גיל בעמים.