אברבנאל על הושע ט:א

אל תשמח ישראל וגומר. אחרי שייעד הנביא בגלות בני אפרים ובני יהודה נתן להם עצה מה יעשו בגלותם, ואמר אל תשמח ישראל אל גיל בעמים כלומר אם יתן השם יתברך ברכה בארץ הגוים ושובע שמחות וישמחו העמים בברכותיהם ותבואותיהם אל תשמח אתה ישראל כמו הם כי אתה זנית מעל אלקיך בע"ז אשר עבדת, אהבת אתנן על כל גרנות דגן כלומר שהיית נותן לבעלים בגרנות הדגן מתנות במקום המעש' שהיית מחוייב לתת לאלקיך, (ב) ולכן נתקלל הגורן והיקב שלכם וגורן ויקב לא ירעם ותירוש יכחש בה כי מפני שדמה אותה לזונה לכן אמר בלשון נקבה, ותירוש יכחש בה באופן שאף שתבא ברכת התבואה לשאר האומות שלא זנו תחת אלקיהם לא תבא על האומה הזאת אשר זנתה מעל אלקיה, (ג) ועוד יש סבה אחרת לשלא תשמח אל גיל בעמים והיא שהגולה חוץ מארצו ראוי שישב אבל וחפוי ראש לא שמח ונעלז ושר בשירים על לב רע וכן ראוי שישבו עצבים ודואגים אלה כיון שלא ישבו בארץ ה', ושב אפרים מצרים כי אעפ"י שגלו על ידי מלך אשור רבים מהם קודם גלותם שבו לארץ מצרים מפני הרעב והצרות שהשיגום בארצם גם שרידים מאפרים היו עם דלת יהודה ובנימין כששבו למצרים אחר שמנעם ירמיהו הנביא בשם השם הנה אם כן שם אפרים מצרים לארץ אויביהם וכדי בזיון וקצף ורובם הלכו לאשור ובאשור טמא יאכלו בגולה ביד אדונים קשים ואם כן איך תשמחו ותגילו: