אברבנאל על הושע ח:ט

וסיפר מגנות ענינם שהיו שולחים לאשור שיעזרם ונותנין עליו על זה שוחד וזהו כי המה עלו אשור פרא בודד לו כלומר שבאו אשור לבקש עזרה כפרא אדם בודד שהולך יחידי לנפשו מבלי עצה וגם אפרים התנו אהבים רוצה לומר נתנו מתנות ושוחד למלך אשור בדרך אהבה, (י) אבל לא יועילם כל זה לפי שגם כי יתנו בגוים רוצה לומר אף על פי שיעשו תנאים עם מלכי הגוים ויתנו להם מתנות עתה אקבצם כלומר אקבץ הגוים עליהם להגלותם, ובמקום שעתה הם מתחלחלים מאד ממשא מלך ושרים המוטל עליהם הנה אז יחלו ויתחלחלו מעט מזה לפי שיכבד אז עליהם הגלות כל כך שיהיה בעיניהם אז משא המלך והשרים שהיו סובלים בהיותם על אדמתם דבר קטן ומועט בערך צרות הגלות שכן הוא טבע העולם שהאדם בהיותו בשלוה יכבד עליו מס קטן שיפרע ובבוא עליו צרה וצוקה אז יהיה בעיניו דבר מועט המס שהיה סובל בראשונה, ועל זה הדרך אמר כאן ויחלו מעט ממשא מלך שרים ויהיה ויחלו מלשון חולי וחלחלה, ואולי גילה בזה הנביא מה שעינינו רואות היום הזה שישראל בגלותם יקבלו חיל וצער מעט ממשא מלך שרים אבל מהמון ועמי הגוים יחלו מאד ולזה אמר שיחלו ויתחלחלו מעט ממשא מלך שרים לא יחלו מעט ממשא העם כי רבה היא, (יא) והיה כל זה לפי שהרבה אפרים מזבחות לחטוא כלומר שאפרים כל היום היה מרבה לעשות במות חדשות ומזבחות לעבודה זרה עם היות שכבר היו לו מאבותיו מזבחות לחטוא והוא לא היה מסתפק במזבחות שירש מאבותיו והוא הוסיף עליהם כל היום, (יב) ולא היה בענין התורה כי אכתוב לו רובי תורתי אם יכתבו לו רובי התורה מצוותיה יהיו חדשים בעיניהם לפי שכמו זר נחשבו שלא שמע אותם מימיו, ולכן היתה תרעומת הנביא שבהיותם בני ישראל נחשבו כזרים שלא שמעו דבר תורה מימיהם כשיכתבו להם רוב דברי תורה ומצותיה כאלו לא שמעו מעולם. והמפרשים פירשו עם היות שכתבתי להם רובי תורתי על ידי נביאי כמו זר נחשבו בשמיעתם ושמירתם ויהיה לפי דרכם אכתוב כמו כתבתי או כאילו אני כותב אותם להם בכל יום בנביאים שאני שולח להם.