אברבנאל על הושע ז:ב

וזהו אמרו עוד ובל יאמרו בלבבם שאני כל רעתם זכרתי וכאלו אני כותב על ספר כל הרעות אשר הם עושים כדי לספר בגנותם וכמאמר איוב (י, ו) כי תבקש לעוני ולחטאתי תדרוש, כי הנה עתה סבבום מעלליהם ואינם צריכים לזכרון ואינם עושים אותם בסתר כי נגד פני היו, (ג) וגם הם אינם מכחישים אותם כי הם משבחים עצמם בהם וזהו וברעתם ישמחו מלך ובכחשיהם שרים רוצה לומר שהיו הפריצים שבהם מספרים הרעות שהיו עושים למלכיהם כדי לשמחם, (ד) והיה זה לפי שכולם היו מנאפים כמו תנור כלומר המלך והשרים וכל עם הארץ כולם היו מנאפים וחום הניאוף הוא כמו תנור בוערה בהם, וה"א בוערה נוספת כי תנור לשון זכר ולכן הוא מלעיל הטרחא בעי"ן כאלו אמר כמו תנור בוער מיד אופה מובהק שידע להבעירו, ולפי שהיה זה משל ליצרם הרע בניאוף לכן אמר ישבות מעיר מלוש בצק עד חומצתו רוצה לומר ישבות היצר המעיר אותם ולא ישבות זמן ארוך אלא מלוש בצק עד חומצתו כלומר מעת שיחשוב הרעה בלבו עד שיעשנה בפעל וכל זה להגיד שאף המלכים והשרים היו נמשכים לניאופים המגונים ההם.