אברבנאל על הושע ז:טו

ואמנם אומרו עוד ואני יסרתי חזקתי זרועותם ראוי לפרשו על זמן הצלחת ישראל שהשם יתברך היה מיסרם ומלמדם במצותיו כאשר ייסר איש את בנו להוליכם בדרך ישר והוא יתברך חזק זרועותם על אויביהם בזמן כבוש הארץ והתגברותם על האויבים, והמה לרשעתם יחשבו רע כלומר שהיו מיחסים הכל למקרה או לכוחם ועוצם ידם ולא היו מיחסים הדברים לאלוה עושם (טז) וזהו ישובו לא על כלומר ששבו עצמם לא כנגד העליון יתברך כי אם כנגד המקרה ובזה היו כפויי טובה והיו מעותים הדרך הישר כקשת רמיה שלא תורה החץ לאותו הצד שמדריכין אותה כי אם לצד הפכי לה, ולכן יפלו בחרב שריהם מזעם לשונם כלומר מסבת זעם לשונם ואפיקורוסות דבריהם מתו מלכיהם בחרב וזו היה לעגם בארץ מצרים כי בהיותם שמה בגלות קודם שקבלו התורה כה היו דבריהם כמו שזכר יחזקאל מעבודתם שם את הפסילים וכאלו היו שלי לועגים מאנשי האמונה האמתית. ורש"י פירש ואני יסרתי חזקתי זרועותם ע"ד יונתן יסרתים בייסורין לא לרעתם רק לחזק זרועותם וכן פירשו הרב אברהם בן עזרא שהוא ע"ד ואנכי תרגלתי לאפרים (לקמן יא, ג) והמה לרשעתם אלי יחשבו רע כלומר שהיו חושבים שהיו הייסורין לשנאתי אותם ולכן ישובו לא על כלומר לא ישובו אל אל עליון כי אם למצרים ולאשור, ובזה היו כקשת רמיה שכשרוצה לירות בחץ לצפון הוא יורה לדרום יפלו בחרב שריהם יוחנן בן קרח וכל שרי החיילים ששבו למצרים מזעם לשונם שהשיבו לירמיהו זו לעגם בארץ מצרים שהיו לועגים עליהם המצריים הלא כתוב בתורתכם לא תוסיפו לראותה עוד (דברים כח, סח):