אברבנאל על הושע ו:ו

ואם תאמר שבזכות הזבחים והעולות שבני יהודה עושים בבית המקדש ראוי להצילם אינו כן כי חסד חפצתי ולא זבח ודעת אלקים מעולות, והתבונן שלא זכר בזה כי אם חסד ודעת אלקים שהם שני סוגים כוללים למה שבין אדם לחבירו ולמה שבין אדם למקום, (ז) גם אין ראוי שתחשוב שבזכות הארץ הקדושה ראוי שיהיו נצולים כי המה כאדם עברו ברית רוצה לומר כי המה היו כאדם הראשון שהכנסתיו לגן עדן ועבר על מצותי מה היה דינו שגורש משם כן היו בני יהודה יושבים על אדמתם שם בגדו בי ויטמאו אותה בדרכם ובעלילותם ולכן ראוי שיסחו ממנה, וכן דרשו זה בב"ר והוא הפירוש האמתי בכתוב הזה.

ואחר שאמר זה כנגד בני יהודה שהיו מירושלם (ח) דיבר מבני ישראל ואמר גלעד קרית פועלי און עקובה מדם כלומר מלאה אורבים ורוצחים מלשון ויעקבני (ט) ובחכי איש גדודים חבר כהנים רוצה לומר כמו גדודי המלחמה שדרכם בכך להיות מחכי האיש להלחם בו ולהרגו כן הוא חבר הכהנים אשר בארץ ההיא שכולם שכם אחד ירצחו לא באופן מלחמה כדרך אנשי הצבא כי אם לפי שזמה עשו רוצה לומר תועבה ומעשה רע בכל מעשיהם, ואפשר לפרש שכמה מלשון שכם ממש ויהיה הפסוק מסורס כאלו אמר דרך שכמה ירצחו כלומר שאותם הכהנים היו הולכים דרך שכם לחכות ולהרוג בני אדם (י) ובכלל אמר בבית ישראל ראיתי שערוריה רוצה לומר דבר מר וקשה כתאנים השוערים שערורית עשת כי שם ראיתי זנות לאפרים בעגלים נטמאה ישראל בבעלים ובאשרה ובשאר עבודתם הזרות.