אברבנאל על הושע ה:ה

ועם היות שיש אנשים שהם רשעים ומראים עצמם צדיקים אמר שלא יהיו כן בני אפרים שהכרת ועזות פניהם ענתה בם שהם רעים וחטאים לה' מאד וזהו וענה גאון ישראל בפניו ויהיה וענה מלשון עדות כמו וענתה בם, ויונתן תרגמו מלשון הכנעה ונמשכו המפרשים אחריו, ופירש הרד"ק אני ידעתי אפרים על ירבעם בן נבט ואין דבר מזה מתישב אצלי כי הנביא על עם ישראל בכללם ידבר כמו שפירשתי ומסכים לזה אומרו במדרש כי עתה הזנית אפרים עד הושע בן אלה היו תולין הקלקלה במלכיהם כיון שמלך הושע בן אלה בטל פרדסיאות שהושיב ירבעם שנאמר אשר לא כמלכי ישראל אשר היו לפניו ואעפ"כ לא עלו לירושלם לפיכך נחתם גזר דין עליהם לגלות הה"ד כי עתה הזנית אפרים ואין לכם לתלות במלך כמו שכתוב בסדר עולם. ואמנם אומרו וישראל ואפרים יכשלו בעונם הוא ספור העונש והרעה שתבא עליהם שיכשלו בעונם ונפלו ואין מקום.

וכיון שזכר מפלת בית ישראל זכר מה שיקרה גם כן לבני יהודה אחריהם שגם בני יהודה וירושלם עם היות מקדש ה' בתוכם זנו תחת אלקיהם וזהו כשל גם יהודה עמם, (ו) והיו חושבים בני יהודה שבצאנם ובבקרם שהיו מוליכים לבית המקדש להקריב קרבנות היה מתכפר להם עון הע"ז אשר בידיהם ולא יהיה כן כי עם היות שבצאנם ובקרם ילכו לבקש דבר ה' בבית מקדשו הנה לא ימצאוהו ולא ימצא להם כי חלץ ונשמט מהם וסלק השגחתו מעליהם וכמו שנא' אלכה ואשובה אל מקומי, והיה זה לבני יהודה (ז) לפי שבה' בגדו אשר הצילם מיד סנחריב אחרי שהגלה את ישראל, ועם היות שאנשי אותו הדור של חזקיהו היו טובים וישרים בלבותם הנה הם בנים זרים ילדו ולכן עתה יאכלם חדש את חלקיהם. ורש"י פירש בנים זרים ילדו שנתחתנו בגוים ויאכלם חדש חדש אב והראב"ע פירש שהוא כמו כי קרוב יום אידם (דברים לב, לה) כלומר החדש הגזור למפלתם יאכל אותם ואת חלקיהם, ואמר בשם יפת כי חדש הוא חרב כמו והוא חגור חדשה, ולדעתי אין בזה ראיה כי ענין הכתוב והוא חגור חרב חדשה לא שיקרא החרב בשם חדשה, ולדעת יונתן ענינו שחדש בחדש תמיד יאכלם האויב, ולמה נניח הדרך הישרה ללכת בנתיבות עקלקלות הלא ידענו שכל צרות ישראל וחרבנם היו בחדש אב וביום ט' באב גזרת המרגלים בט' באב, חרבן בית ראשון בט' באב חרבן בית שני בט' באב חרבן ביתר בט' באב חרב טורנוספוס את ההיכל בט' באב חרבן כנסיות אלכסנדריא שהיתה יותר גדולה מביתר בט' באב וכמה משאר החרבנות והשמדות היו באותו היום, ומה אוסיף עוד לדבר והנה זה השמד האחרון אשר כלנו ואשר דמה לנו מגרוש גלות ירושלם אשר בספרד גזרו מלכיה ושריה לשלשה חדשים ויום האחרון אשר בו נחתם גזר דינם היה יום ט' באב שנת מזר"ה ישראל יקבצנו בעצם היום הזה יצאו כל צבאות ה' מכל ארצות ספרד, והוא מה שיוכיח ויאמת פירוש הקדמונים אשר פירשו עתה יאכלם חדש את חלקיהם שענינו באמת הוא שאותו חדש המעותד לצרות ישראל הוא יאכלם בחרבן בית ראשון ובחרבן בית שני וגם את חלקיהם שהם אנשי הגלות בארצות מגורותיהם כי גם שם לא הונח להם בחדש ההוא וכמו שנאמר על זה בחדשה ימצאונה: הנה התבארה הנבואה הזאת והותרו שאלותיה: