אברבנאל על הושע ד:ו

ועל זה עצמו אמר עוד נדמו עמי מבלי הדעת רוצה לומר נכרתו עמי ונאבדו בחסרון דעת הכהן כי לכהן נתנה התורה ללמדה שנאמר כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו (מלאכי ב, ז), ולכן אמר כנגד הכהן כי אתה הדעת מאסת לעצמך להורותו לעם לפיכך אני אמאסך מכהן לי כי כיון שאינך עושה משפט הכהן להורות התורה אל העם אמאסך שלא תהיה עוד כהן בביתי, ואמנם אמרו עוד ותשכח תורת אלקיך אינו לדעתי כפל ענין במלות שונות אבל ענינו שהאדם חסר הידיעה הוא בשני פנים אם שלא למד אותה כלל ואם שלמד אבל שכחה אחר כן, ולכן כנגד הכהן שלא למד כלל אמר השם נדמו עמי מבלי הדעת כי אתה הדעת מאסת כלומר נכרת עמי בסבת העדר דעת הכהן שמאס את הדעת ולא למד תורה, וכנגד שאר הכהנים שלמדו ושכחו תלמודם אמר ותשכח תורת אלקיך אשכח בניך גם אני כלומר כיון שלמדת תורת אלהיך אשר נתנה לך בייחוד שנאמר ויכתוב משה את התורה הזאת ויתנה אל הכהנים בני לוי (דברים לא, ט), ושכחת אותה אשכח בניך גם אני שהבנים אשר כבר נתתי לך לא אשים השגחתי עליהם לשמרם כי כמו שאתה שכחת תורת אלקיך כן גם אני אשכח בניך, וכבר ידעת שגם בזה דברה תורה כלשון בני אדם כי אין שכחה לפי כסא כבודו.

וכפי דרכי שפירשתי ודמיתי אמך מלשון דמיון יפורש גם כן נדמו עמי מאותו לשון עצמו ויהיה ענין הכתוב שכבר התבאר בחכמה שמה שיגבר בו הדמיון ימעט בו המשפט השכלי כי בחסרון השכל יגבר הכח המדמה, ואמר אם היה שנדמו עמי ונשתקעו בדמיונות הקסמים והעבודה זרה כמו שיזכור מבלי הדעת וההשכל האמתי הנה הסבה בזה היתה לפי שאתה הכהן הנזכר הדעת מאסת שנתרחקת מדרכי השכל והידיעה האלקית ונשתקע' בדמיונות הקוסמים גם כן ולכן יהיה ענשך שאמאסך מכהן לי כי יותר ראוי לך להיות קסם קסמים מעונן ומנחש ומכשף מכלל הנמשכים אחרי פעולות הדמיון מהיותך כהן לאל עליון וזהו אומרו מכהן לי, והתבונן אומרו ואמאסאך שכתוב אל"ף יתירה בין הסמ"ך ובין הכ"ף וכתב הרב רבי דוד קמחי שלא ידענו ענינה למה נכתבה שם אותה האל"ף, ונראה לי שנכתבה שם אותה האל"ף לרמוז שהן שתי תבות כאלו יאמר ואמאס אך מכהן לי כי בעבור שאמר ואמאס ביאר שלא יהיה המיאוס ההוא מביא לידי כליון כי כבר הבטיחנו לא מאסתים ולא געלתים לכלותם (ויקרא כו, מד) אך יהיה המיאוס מהיות כהן לשם בביתו כי ילכו גם הכהנים בגלות ובזה יהיה כהניה נאנחים ומאוסים מכהן לו יתברך.