אברבנאל על הושע ב:ד

ריבו באמכם וגומר, כל המפרשים הסכימו והוא האמור בעצמו שהפסוקים האלה הם תוכחה לאומה, אבל לא נתנו הסבה למה יכניס התוכחה הזו סמוכה לנחמות שזכר, והענין מבואר כי כוונת הש"י בדברו אל הושע היתה כדי שיוכיח את העם וישתדל עמהם להשיבם מדרכם הרעה וזה היה תכלית נבואתו, האמנם תחלת דבר ה' בהושע צווהו על האשה ועל הבנים כדי שתתחיל נבואתו בייעודים הרעים והטובים אשר יבואו להם וימשיך אחריהם תוכחתו כאומר הידעתם שעתידה לבא עליכם צרה וצוקה כשתחרב מלכות יהודה ואח"כ ישובו בני יהודה ויבנו בית שני ולא ישובו בית ישראל שמה, ועוד יבא גלות אחר על אנשי בית שני מר וקשה וגדול מאד ואל תחשבו שתבא האומה לידי הפסד וכליון מוחלט כי זה לא יקום ולא יהיה אבל ישובו בנ"י ובני יהודה באחרית הימים וירשו את מורשיהם, ואחר שכל הגליות והרעות האלה עתידים להיות על פשעיכם למה תפשעו למה תריבו אלי כלכם ריבו באמכם ריבו וקבלו מוסר ושובו אל ה' אלהיכם כי חנון ורחום הוא ולא יתן המשחית לבא אל בתיכם לנגוף, זהו קשור הכתובים וצורך הייעודים קודם התוכחה.

ואמנם מה היא האם ומה הם הבנים הנזכרים בכתוב הזה הנה המפרשים כולם פה אחד אמרו שהאם היא משל ורמז לאומה בכללה כי היא היתה סבת כל רעתה, אבל קשה לי בזה שאין בכלל אלא מה שבפרט והנה לא היה באומה כי אם בית ישראל ובית יהודה אשר המשילו בבנים ומה יהיה אם כן ענין האם לשיהיה זולת הבנים, ואם אמרו שהבנים הם בני הגלות ושהאם היא כנסת ישראל בהיותה בארץ וכן יראה שהיה דעת הראב"ע באומרו הנביא מוכיח הגולים אולי ישובו וישיב שבותם השם, הנה יקשה לדעתו פן אפשיטנה ערומה וגומר שמורה שעדיין לא היה בגולה. ואפשר לפרש האם והבנים באחד משני דרכים. האחד הוא שאמר ריבו באמכם כנגד הצדיקים אשר בישראל ויהודה שלא היו ראויים ללכת בגלות ולהשפך דמם כמים ואמר שאין להם להתרעם ממשפטי השם כי העולם נדון אחר רובו ולכן הצדיקים והנביאים ההם היה ראוי שיריבו עם האם שהיא כנסת ישראל הפושעת ונמשכת אחרי העבודה זרה כי ברעתה תבא ג"כ עליהם רעה, ואומרו כי היא לא אשתי נראה לי לפרש מלת כי מלשון דלמא שהוא מארבעה שמושיו כמו שזכרו רז"ל (ר"ה ג, א) אמר בדרך תימה וכי שמא היא לא אשתי ואנכי לא אישה באמת אינו כן כי היא מקודשת לי ואשתי לכל דבר היא וכמאמר הנביא (ישעיה נ, א) איזה ספר כריתות אמכם אשר שלחתיה, וכיון שזה כן זנוניה מפניה רוצה לומר במיני הצבעונין שעשתה בפניה כדרכי הזונות ונאפופיה מבין שדיה והם הבשמים והריחות שמשימים שמה, ויחזקאל אמר (יחזקאל כג, ג) שמה מעכו שדיהן והענין שוה כולו לא יאות לאשה הנישאה בעולת בעל כי אם לזונות, והיה כולו משל נאות לענין האומה שהיא כאשה מתקדשת להקדוש ברוך הוא מיוחדת להנהגתו והוא אישה ומנהיגה ומשגיח עליה בפרט וביחוד מבין שאר האומות ולכן היה מהרשע והפשע הגדול שבדרכי עבודתה ומעשיה תפנה אל אלהים אחרים שהוא הזנות.