אברבנאל על הושע יא:ח

וזכר השם שהוא לא היה חפץ בהשחתת הרשעים ההם כי איך יתן אפרים בידי אויביו ואיך ימגן רוצה לומר ימסור ישראל בידי הלוחמים אותו כי אמגנך הוא מלשון אשר מגן צריך בידך (בראשית יד, כ), והענין שהיה אפרים עמו ונחלתו ואיך ימסרהו בידי אחר, ולפי שהיה גדול עונשם מנשוא הודיע שהיה ראוי שיהיה עונשם דומה לאדמה וצבואים אשר הפך ה' ביום חרון אפו, וכבר ידעת שהנביא במאמריו יכפול ענין אחד במלות שונות ולכן אמר אתנך אפרים אמגנך ישראל בהיות שניהם אחד אלא שאפרים רומז אל המלך וישראל רומז אל העם, או היה אפרים נאמר על שבט אפרים וישראל על שאר השבטים, וכנגד שניהם אמר איך אתנך כאדמה אפרים אשימך כצבואים ישראל, והנה לא המשילם לסדום ועמורה כ"א באדמה וצבואים לפי שישעיהו המשיל את בני יהודה בהם באומרו שמעו דבר ה' קציני סדום האזינו תורת אלקינו עם עמורה (ישעיה א, י) ובהיות שסדום ועמורה יוחדו למשל בית יהודה לכן המשיל הושע את בית ישראל בשתי הערים האחרות אדמה וצבואים, ואמר שעם היותם ראויים לאותו עונש נהפך עליו לבו ויחד נכמרו נחומיו כלומר נתגלגלו נחומים אשר אני נחם על הרעה שחשבתי לעשות להם.