אברבנאל על הושע יא:ז

ועמי תלואים. הנה המשובה עשו אותה המפרשים הפך התשובה כי הבלתי רוצים לשוב בתשובה יקראו שובבים ואמרו שיוחסה כאן לאל יתברך באומרו למשובתי לא שתפול עליו כי גנאי היא בכל מקום שנאמרה אלא לפי שהם היו עושים המשובה והמרי כנגדו יתברך, ואינה אם כן כאן סימן הפועל כ"א סימן המקבל רוצה לומר מי שעושים המשובה נגדו ושהוא ע"ד ושמחתים בבית התפלה שעושין לי, האמנם רש"י פירש למשובתי ענין תשובה שהם היו תלואים כשהיו מוכיחים אותם הנביאים על התשובה והיו מסופקים אם ישובו אם לא ישובו, והנראה לי בזה הוא שתשובה ומשובה שניהם אפשר שייוחסו לש"י גם לישראל אבל בישראל מצאנו התשובה ושבת עד ה' אלקיך (דברים ד, ל) שובה ישראל עד השם אלקיך (לקמן יד, ב) שישובו מדרכם הרעה אשר הוא הולך בה ויכון מעשיו לנגד השם, יאמר תשובה בש"י לפי שישוב מחרון אפו כמ"ש ושב השם אלקיך את שבותך (דברים ל, ג) ישוב ירחמנו (מיכה ז, יט), וכן המשובה יוחסה לישראל כשהוא ממאן לשוב על דרך כי משובת פתאים תהרגם (משלי א, לב) ואינו מהבטל שנייחס ג"כ המשובה אליו יתברך כשלא ירצה לשוב מחרון אפו כי יאמר משובה בערכו על התמדת העונש וקיום חרון אף מבלי שנוי ומבלי שישוב ממנו, וההבדל ביניהם שמשובת האנשים היא בסכלות וברשע ומשובת האל יתברך היא כפי הדין והמשפט הישר, והנה בהיות ישראל רעים וחטאים לאלקיהם היה הש"י מענישם ברעב ובדבר ומלחמת האויבים, ולפי שהנביא היה מוכיח את ישראל שישובו בתשובה ושיסורו עצמם ממשובותם הם היו אומרים שישוב הקב"ה ראשונה מחרון אפו ויעזוב משובתו שהיה מחזיק בה להשחיתם ושאז ישובו גם הם ממשובותיהם ויעבדוהו וכאילו היו תולין תשובתם בתשובת האל יתברך ומשובתם במשובתו, וע"ז אמר כאן הנביא ועמי תלואים למשובתי כלומר הנה בני עמי אלה תלויים מלשוב ממשובתם בחטאם עד שאשוב אני ממשובתי בענשם ואעפ"י שאל על יקראוהו כלומר שהנביאים כולם יקראו לעם הזה שישוב אל אל עליון שהוא רם ונשא הנה הם כלם אין בהם מי שירומם אותו העליון ויכבדהו בלבו ובפיו לפי שלא היו חפצים לרוממו ולכבדו עד אשר ישוב הוא יתברך ממשובתו שישיב חרון אפו מהם, ויהיה אומרו ואל על יקראוהו, כמו נאם הגבר הוקם על (שמואל ב' כג, א), והראב"ע פירש יחד לא ירומם שכולם על דרך אחד לא ירימו ראש ולא יצליחו: אמנם רש"י פירש ואל על יקראוהו ואל אשר עליו יקראוהו יחד לא ירוממוהו עמי ולא יאותו לעשותו.