אברבנאל על חגי א:ד

זאת היא הנבואה השנית שבאה לחגי לאמר אל העם בעבור שהיו מתעצלים בבנין הבית ויראים מצוררי יהודה, העת לכם לשבת בבתיכם ספונים והבית הזה חרב והעת הוא לשון תמיהה כאלו אמר הנראה בעיניכם שהיה עת לבנות לכם בתים ספונים אשר עשיתם לכם כלומר מכוסים בנסרי ארזים כמו ויספון את הבית (מלכים א' ו, ט) וספון בארז ומצאתם לכם שהם עת וזמן ראוי לבנות לכם בתים ספונים ואיך לא יהיה כל כך עת לבנין בית ה' שהבית הזה שהוא בית ה' חרב באמרכם שאין עת להבנות, (ה) ואם תאמרו על כל פנים שהאמת כדבריכם נניח ההיקש והטענות ונבא לנסיון שימו לבבכם על דרכיכם ועסקיכם שהנסיון יורה אתכם שמעשיכם רעים ואין ברכת השם יתברך בעסקיכם, (ו) כי הנה זרעתם הרבה והבא מעט רוצה לומר אל הבית והוא הפך דרך העולם כי אדם זורע מעט וקוצר ומביא לבית יותר ויותר ממה שיזרע ואיך אם כן לא תחשבו כי זה בעון שהבית הזה חרב, ועוד כי מה שתביאו אל הבית יש בו מארה שאם תאכלו לא תשבעו ואם תשתו אף על פי שיהיה אין לשכרה ר"ל לא יוכל אדם להשתכר בו לפי שגם ביין חלה המארה לבלתי תת כחו, גם הלבוש אינו כדאי לחמם את הגוף עם היותו מהצמר שהוא חם והוא אומרו לבוש ואין לחום לו, והמשתכר ר"ל האיש המשכיר עצמו או בהמתו גם אותו שכר יהיה לו למארה כנותן מעותיו בבגד נקוב כי כמו שיכנס יצא ולא ישאר כלום והוא אומרו והמשתכר משתכר אל צרור נקוב, והנה איש חכם ראוי שיתן אל לבו על דרכיו ולמה אתם לא תעשו כן: ורש"י פירש זרעתם הרבה והבא מעט בעון הבכורים שבטלו אכול ואין לשבעה בעבור המנחות ולחם הפנים שבטלו, שתו ואין לשכרה לפי שבטלו הנסכים לבוש ואין לחום לפי שבטל בגדי כהונה וממדרש תנחומא הוא.