אברבנאל על חבקוק ג:טו

ולגודל גבורתו בים אמר עוד דרכת בים סוסיך חומר מים רבים שכל זה על קריעת ים סוף נאמר, ובמכילתא (בשלח פרשה ג') אמרו בזכות השבטים קרע הקדוש ברוך הוא את הים שנאמר נקבת במטיו ראש פרזיו וכן רמזו דרכת בים סוסיך על סוסי פרעה רוצה לומר שהקדוש ברוך הוא הביא את סוסי פרעה בים כדי להטביעם בחומר מים רבים, ואמר הנביא הנה כל התשועה והגאולה אשר עשית בימים ההם אתה בעצמך עשית אותם בפרעה ובכל עמו, (טז) אבל עתה בגאולה העתידה שמעתי ותרגז בטני לאותה השמועה ובטני שהוא רמז אל הלב כמו המו מעי לו (ירמיה לא, כ) ותורתך בתוך מעי (תהלים מ, ט) שהוא גם כן נאמר על הלב, ולקול אותה שמועה צללו שפתי שהוא הקשת השפתים זו בזו מרוב הפחד, ואפילו עצמי ששם האברים היותר קשים שבגוף ירקבו לזאת השמועה ותחתי ובמקומי שירגז הגוף כולו במקומו, והשמועה היא אשר אנוח ליום צרה לעלות לעם יגודנו רוצה לומר שבמקום שהייתי חושב שאנוח בארצי אחרי שובי מגלות בבל הנה כפי מה ששמעתי מהחזון השני נהפכה מנוחתי ליום צרה לפי שיעלה על ארץ יהודה וירושלם עם יגודנו והוא עם הרומיים מלכות אדום שהחריבה.

ונכון גם כן אצלי לפרש שמעתי ותרגז בטני שהיא השמועה ששמע חבקוק מנבואת שאר נביאים שיעדו מפי השם ונתתי נקמתי באדום ביד עמי ישראל (יחזקאל כה, יד) ועובדיה (עובדיה א, יח) אמר והיה בית יעקב אש ובית יוסף להבה ובית עשו לקש ודלקו בהם ואכלום, ומיכה (מיכה ד, יג) אמר קומי ודושי בת ציון כי קרנך אשים ברזל ופרסותיך אשים נחושה והדיקות עמים רבים, ולכן כנגד אותה שמועה ששמעו מאת השם אמר חבקוק שמעתי ותרגז בטני, ונתן הטעם למה רעדה אחזתהו באומרו אשר אנוח ליום צרה לעלות לעם יגודנו רוצה לומר איך אפשר שתהיה מנוחת ישראל מצרתם וגלותם נקנית מכח גבורתם כשיעלה הוא להלחם על עם יגודנו והם האומות שהחריבום ומשלו עליהם שנים רבות: