אברבנאל על יחזקאל מו:א

ובעבור שזכר הקרבנות שיעשו בימי המלואים בחג הפסח ובחג הסכות זכר מיד ששער החצר הפנימית הפונה קדים והוא עזרת הכהנים השער מזרחית של אותה עזרה שהוא פתוח לעזרת ישראל יהיה סגור ששת ימי המעשה לפי שלא היו באין העם לבית המקדש ולא הנשיא אלא בשבתות ובחדשים ואז צוה שיהיה השער ההוא פתוח, (ב) ולפי שהיו לכל השערים אולמים כמו שזכר למעלה אמר ובא הנשיא דרך אולם השער מחוץ רוצה לומר שביום השבת וביום החדש יבא הנשיא דרך אולם השער מחוץ, ועמד על מזוזת השער שהוא שער עזרת הכהנים לראות היאך יקריבו את קרבנו כדאמר מר (תענית כו, א) אפשר קרבנו של אדם קרב ואינו עומד על גביו, ויש מפרשים ועמד על מזוזת השער על שער ההיכל שיש לו רשות לנביא לבוא שם עד מפתן שער ההיכל הסגור כמו שכתוב למעלה, אבל לא נאמר עליו פה שיהיה סגור ששת ימי המעשה וביום השבת וביום החדש יפתח כי אותו השער לעולם יהיה סגור כמו שאמר למעלה כי ה' אלהי צבאות בא בו והיה סגור, אבל השער הפנימי המזרחי מהעזרה אמר שלא יפתח אלא בשבתות ובחדשים וכל שכן במועדים, והשתחוה הנשיא הנזכר על מפתן השער ויצא ואע"פ שהוא יוצא משם השער לא יסגר עד הערב רוצה לומר שער החצר הפנימית שזכר שיפתח בשבתות ובחדשים וזה לכבוד ישראל לפי שלא יבואו כלם כא' אלא חבורות חבורות (ג) יבואו וישתחוו עם הארץ פתח השער ההוא שהוא מכוון כנגד שער ההיכל, (ד) וזכר מקרבן השבת שיהיה ששה כבשים ואיל תמימים (ה) ומנחה איפה לאיל ולכבשים לא חייבו מנחה ידועה אלא מתת ידו אבל חייב שישים שמן הין לכל איפה מהמנחה, וגם זה היה חושב הרד"ק שהיה חידוש ממה שצותה תורה בקרבנות השבת, ורש"י כתב ביום השבת ששה כבשים לא ידעתי למה שהרי אמרה תורה שני כבשים אבל תשובת הספק הזה הוא כמו שפירשתי שהיה הקרבן הזה מהמלואים אשר יקריבו באותן הימים בלבד ושהוא מלבד קרבן מוסף השבת שזכרה התורה והותרה בזה השאלה השלישית: