אברבנאל על יחזקאל מ:א

הנבואה התשעה עשר תחילתה בעשרים וחמש שנה לגלותינו בראש השנה וגומר, ואף על פי שהיא מדובקת עד סוף הספר ראיתי אני להגבילה עד פרשת אתה בן אדם הגד את בני ישראל את הבית ששם נשלם ספור בנין הבית ומשם והלאה תהיינה נבואות אחרות נבדלות זו מזו כפי הנושאים אשר תדברו בהם ויש בנבואה הזאת פרשה אחת בלבד והיא בעשרים וחמש שנה לגלותינו, ויש לשאול בעניניה ג"כ ו' שאלות.

השאלה הראשונה באומרו בראש השנה בעשור לחדש כי הם מאמרים סותרים זה את זה יען ראש השנה שהוא יום תרועה הוא בראשון לחדש לא בעשרה ימים בו.

השאלה השנית למה זכר בשערים שער מזרחי ושער צפוני ושער דרומי ולא זכר שער מערבי והיה ראוי שבהיות הר הבית מרובע לארבע רוחות יהיה לו ארבע שערים אחת לכל רוח ולמה לא ראה אם כן השער המערבי.

השאלה השלישית במה שזכר שראה לכרובים שהיו מצויירים בבית המקדש פני אדם שהיו פונים אל התמרה מפה ופני כפיר שהיו פונים אל התמרה מפה, ויקשה למה לא ראה בהם גם כן פני שור ופני נשר כמו שראה אותם במראות הראשונות.

השאלה הרביעית באומרו המזבח עץ ג' אמות גבוה ואורכו שתים אמות, וקשה כי הנה אחר זה יאמר ואלה מדות המזבח באמות אמה אמה וטופח וחיק האמה ואמה רוחב והמדות ההמה אינם מסכימות עם המדות האלה.

השאלה החמישית למה ראה ענין המזבח ומדותיו ולא ראה דבר משולחן לחם הפנים ולא מהמנורה ולא ממזבח הזהב, ואם על מזבח הזהב אמר כאן המזבח עץ שלש אמות יקשה למה לא זכר מזבח העולה ולמה ראה אותו עץ ולא ראה אותו זהב.

השאלה השישית באומרו והנה כבוד אלקי ישראל בא מדרך הקדים, כי למה ייחס דרך הקדים לכבוד והנה במסכת בתרא פרק לא יחפור (בבא בתרא כה, א) באו דעות בשכינה כי מהם אמרו שכינה במערב ומהם אמרו שכינה בכל מקום ולשניהם יקשה למה שייחסו כאן למזרח, וגם יקשה אומרו וכמראה המראה אשר ראיתי כמראה אשר ראיתי בבואי לשחת את העיר ומראות כמראה אשר ראיתי על נהר כבר כי מה צורך לזכרון המראות האלה כולם. והנני מפרש הפסוקים באופן יותרו השאלות האלה כולם.

הכוונה הכוללת בנבואה הזאת היא להודיע שאחרי שהראה הקדוש ברוך הוא ליחזקאל הנביא קבוץ הגליות שיהיה באחרית הימים הגאולה והתשועה אשר קוינוה, הראהו בנין בית המקדש שתבנה ותכונן לזמן הגאולה ולא הראהו ענין כל הבית ולא עושרו אשר לכסף לכסף ואשר לזהב לזהב אבל הראהו בלבד גודל הר הבית החומה והתאים השערים והאולמים להודיע שיתגדל ויתקדש הבנין ההוא העתיד יותר מבנין שלמה ומן הבנין שיעשו בני הגולה בבית שני מפני רוב העם הנגאלים שיתקבצו שמה כי למען דעת גודל מקדש השם והתרחבות ירושלים ראה הנביא כל מה שראה וכמו שיתבאר בפסוקים.

בעשרים וחמש שנה לגלותינו וגו' עד וימד את רחב פתח השער. חכמים ז"ל בדברים מהנבואה הזאת אמרו פרשה זו עתיד אליהו לדרשה כלומר שאין אנחנו יודעים לדרוש אותה ולפרשה כראוי לפי שהם דברים עתידים ממדות הבנין וחלקיו וקרבנות הבית ודברים אחרים ממנו שהאל ית' לבדו הוא היודע איך יהיו ואינן מבוררות אצלנו, ואם נפרשם כפי הסברא אין ראוי לסמוך עליו, וכבר חשבו אנשים שהנבואה הזאת נאמרה על בנין בית שני מפני שראו שהיו בו דברים כמו שזכר הנביא כאן, אבל זה הוא טעות מבואר כי הנה בגודל הבנין וחומות הר הבית יראה שאין הדבר כן ושלא היה בבית שני הר הבית כחלק קטון ממה שזכר הנביא כאן, אבל ענין הדבר באמת כן הוא שיחזקאל ראה המראה הזאת לעתיד לבוא מבנין הבית ומהקרבנות ומחלוקת הארץ לשבטים ושערי ירושלים ועניני הנשיא וחלקו בארץ שהם דברים שלא היו ולא נתקיימו בבית שני, האמנם אנשי בית שני כשעשו בנינה קצתה עשו כמעשה בנין שלמה וקצתה למדו מדברי הנביא יחזקאל הנה וכמו שכתב הרמב"ם ז"ל בפרק ראשון מהלכות בית הבחירה, אבל לא נעלם מהם שהבנין שהם עושים לא היה אותו שניבא יחזקאל. ואני בפירוש הנבואה הזאת אתנהלה לאטי לרגל המתרגם והמפרשים וכפי מה שיעלה על דעתי ויורוני מן השמים כי ה' יתן חכמה מפיו דעת ותבונה.

סיפר הנביא שבעשרים וחמש שנה לגלותם הוא גלות יהויכין שאז גלה יחזקאל עמו כמו שזכרתי למעלה בראש השנה בעשור לחדש ראה המראה הזאת, וכבר פירשתי בתחילת הספר הזה שבשלשים שנה ליובל ראה יחזקאל הסתלקות הכבוד מבית ה' והיא היתה השנה החמישית לגלות יהויכין ונשארו א"כ מן היובל עשרים שנה, וזהו פרטן שש שנים שמלך אח"כ צדקיהו שהרי עברו לו ממלכותו חמש שנים כשראה יחזקאל המראה הראשונה לפי שצדקיהו מלך כשגלה יהויכין ונחרב הבית אחר כך בשנת ל"ו ליובל והמראה הזאת היתה י"ד שנים אחר שהוכתה העיר, יתחייב שהיתה הנבואה הזאת בהתחלת שנת החמישים שהיא שנת היובל, ומפני ששנת היובל היתה התחלתה ביום הכפורים שהוא בעשרה לחודש לכן הראה הקדוש ברוך הוא ליחזקאל בשנת היובל ביום הכפורים שהוא התחלת גאולת ישראל ובנין בית עולמים להודיעו כי ביום ההוא יסלח לעונם ולחטאתם ולא יזכר עוד ויגלם מעבודתם, ועל זה אמר בראש השנה בעשור לחדש אי זו היא שנה שראש השנה שלה היא בעשור לחודש זו שנת היובל שהתחלתה וראש השנה שלה ביום הכפורים שהוא בעשור לחדש השביעי, ולהגיד שקדושת היום סייעו בהשגת המראה הזאת אמר בעצם היום הזה היתה עלי יד ה' לרמוז ליום הכפורים שאמרה בו תורה (ויקרא כג, כח) בעצם היום הזה, ואומרו ויבא אותי שמה רוצה לומר אל העיר שהוכתה שזכר למעלה זהו דרך חכמים ז"ל בפירוש הפסוק הזה והוא נכון ואמתי.

ואפשר לפרש עוד כפי הפשט שאמר בראש השנה לא על התחלת החודש השביעי שהוא הנקרא בתורה יום תרועה לא ראש השנה אבל בא להגיד שראה המראה הזאת בכ"ה שנים לגלותם לא בסוף השנה ההיא ולא באמצעיתה אלא בהתחלת השנה ההיא בעשור לחדש שבו התחילה אותה שנה לגלות, כי אם נמנה שנת גלותם על דרך משל מחדש כסלו אין ספק שבעשרה ימים לאותו חדש שהוא הראשון מאותה שנה יהיה ראש השנה ההיא כי לא אמר הכתוב בראש החדש אלא בראש השנה והחדש הראשון כולו יקרא ראש השנה כ"ש עשרה ימים הראשונים ממנו, ולכל אחד מהמפירושים האלה הותרה השאלה הראשונה.

ולפי שאמר שהיתה עליו יד ה' שהוא שם לנבואה והיה כמו שזכר הרב המורה בפ' מ"ה ח"ב שיש בנבואה מדרגות רבות ממנה שמע דברים בלבד וממנה ראיית צורות ומשלים בלבד וממנה מורכבת משתיהם, לכן אמר (ב) במראות אלקים הביאני אל ארץ ישראל שהראהו הצורות והמדות אשר יזכור כאילו היה עומד שמה ורואה אותם בעיניו, ואפשר לפרש היתה עליו יד ה' כפשוטו שראה כאילו יד שלוחה אליו ויקחהו בציצית ראשו ויביאהו מבבל אל ארץ ישראל, ויניחהו אל הר גבוה מאד רמז אל הר הבית שהראהו לו בנבואתו שיהיה במעלה וכבוד ירום ונשא מאד וכמו שאמר נכון יהיה הר בית ה' בראש ההרים ונשא מגבעות, גם שהיה ההר ההוא בעצמו גבוה מאד לפי מקומו כי א"י גבוה מכל הארצות וירושלים גבוה מכל א"י והר הבית גבוה מכל ירושלים ולכן היה הר הבית בעצמו גבוה מאד, ולפי שערבה לנביא הנבואה הזאת אמר ויניחני להודיע שראה המראה ההיא בשובה ונחת ומנוחה רבה ולא אמר כן במראה הראשונה כשראה הסתלקות הכבוד אלא שראה אותה מתוך הרעש והאש חשך ענן וערפל, ואומרו ועליו כמבנה עיר מנגב פירשו המפרשים ועליו כמבנה עיר מנגד פירשו המפרשים ועליו וסמוך לו שיהיה בית המקדש בנוי בהר והעיר ירושלים סמוכה לו מנגב, ואין נכון בעיני אבל פירושו שראה על ההר הגבוה ההוא כמבנה עיר רוצה לומר כאילו היו בונים שם עיר והבונים היו מנגב שהוא ירושלים שמשם היו בונים את העיר ובית המקדש, ואפשר שיהיה כמבנה עיר ענינו כבנין עיר שראה על ראש ההר ההוא בית המקדש שהיה כבנין עיר מוקף ואותה עיר היתה מנגב ר"ל לצד דרום.