אברבנאל על יחזקאל ד:ט

ובעבור שיאמר הנביא ואם אני אשכב כך מהימים על צדי מה אוכל בשכבי שמה, לכן אמר לו קח לך חטין ושעורים שצוה לו לעשות גם זה לאות לבני ישראל כי יאכלו במצור אלו המינים מעורבים מפני הרעב שלא יברור אדם חטין למאכלו אבל יאכלם מעורבים עם המינים הפחותים ההם שלא יעשה מהם לחם אלא בימי הרעב המופלג, ואמר ונתת אותם בכלי אחד להגיד שלא יעשה כל אחד בפני עצמו אלא יערבם כולם בכלי שלשין בו הפת ושמן, הלחם ההוא יאכל בהיותו שוכב על צדו ש"צ יום שהוא השמאלי כמו שזכר, (י) ושגם מאותו הלחם הפחות והנבזה לא יאכל לשובע כי אם במשקל עשרים שקל ליום, (יא) וגם המים לא ישתה לשבעה כי אם במשורה ששית ההין מעת עד עת, והנה צוה לו כל זה בענין המאכל להיות לאות לבני ישראל שיאכלו במצור ובמצוק האויבים הלחם ההוא המעורב במדה במשקל, וגם מים במשורה ישתו מפני זלעפות רעב וחסרון המים אשר יהיה ביניהם, ולפי שלא כבדה הרעב בירושלם מן העת שחנו עליה הכשדיים אלא אחר כך שחסר הלחם מפני כובד מלחמה בכמות שנה אחת או י"ג חדשים לכן צוהו שיאכל הלחם הזה ש"צ יום לרמוז שזה המספר מהימים יהיה כן מאכלם במצור ירושלם ברעב ובצמא ובחוסר כל, ולפי שלא בא זה המספר לרמוז מנין השני לכן לא נאמר בו יום לשנה כמ"ש למעלה כי היה ענין הראשון רמז ומשל בפני עצמו והענין הזה משל אחר למה שיקרם במצור, ולכן לא נזכר כאן דבר מהארבעים יום והותרה בזה השאלה הו'.