אברבנאל על יחזקאל ד:יב

ואומרו עוד ועוגת שעורים תאכלנה ענינו שג"כ יאכל פת של שעורים בפני עצמו כי תהיה הרעב כל כך שיאכלו שעורים כבהמות, והודיעו עוד שלא יהיה להם עצים לאפות הפת כי לא יוכלו לצאת מן העיר לכרתם מן היער ולכן בגללי צאת האדם והיא היוצאת מן המעים תעוגינה לעיניהם ר"ל תאפינה העוגות בגחלים ההם לעיני עמו כי בזה ידעו מה שעתיד לבא עליהם מחסרון הלחם והמים והעצים, (יג) גם אמר שיהיה זה להם סימן ש ככה יאכלו בני ישראל את לחמם טמא בגוים אשר ילכו בגלות שמה, (יד) והנה התרעם הנביא מהצווי הזה באומרו הנה נפשי לא מטומאה כלומר באמונתה ובדעותיה אינה מטומאה, וכן הגוף נבלה וטרפה לא באה אל פי לא עתה ולא מנעורי שלא היה בי שכל ואיך עתה אוכל העוגה הנאפת בגללי צואת אדם, וחכמים ז"ל פירשו הנה נפשי לא מטומאה שלא הרהרתי ביום ובאתי לידי טומאה בלילה, ונבלה וטרפה לא אכלתי שלא אכלתי מבשר כוס מעולם פי' בהמה מסוכנת שאומרים עליה שחוט שחוט מהרה שלא תמות כי כוס כמו נכוס שהוא תרגום שחוט כ"א ר"ל נבלה וטרפה ממש מאי רבותיה דיחזקאל, ולא בא בפי בשר פגול שלא אכלתי מבהמה שהורה בה חכם איסור ובא אחר והתירה, ומשום רבי נתן אמרו שלא אכלתי מבהמה שלא הורמו מתנותיה, (טו) והקדוש ברוך הוא השיבו ראה נתתי פניך בענין הטהרה והרשתי לך לאפות העוגה בצפיעי הבקר ולא בגללי אדם כי צפיעי הבקר אינה מאוסה כגללי אדם, (טז) וביאר לו הנמשל בכל זה באומרו הנני שובר מטה לחם בירושלם וגומר ובדאגה ומים במשורה ובשממון ישתו, (יז) ותהיה הדאגה אליהם למען לא יהיה להם משען לחם ומים ונשמו מפני זה כולם איש ואחיו ומתוך הרעב יהיו נשחתים וזהו ונמקו בעונם. ובזה נשלמה המראה הזאת בכל חלקיה: