אברבנאל על יחזקאל לט:ד

וביאר הרעש שזכר שיהיה באמרו על הרי ישראל תפול אתה וכל אגפיך וגומר כלומר שלפי שהיו עמו ובחברתו לכן ידונו גם כן הם באותו עונש ותהיה ההריגה כל כך רבה שיהיה בו די לעיט צפור כל כנף וחית השדה שיבאו לאכול מהם, וכאילו ביאר בזה שלא תהיה ענין הרעש שתפתח הארץ את פיה ותבלעם כאשר עשתה לקורח ועדתו (ויקרא טז, לב) כי המה לא יהיו כן אבל שחללים יפלו לעיני כל אדם, (ה) ועל זה חזר לומר על פני השדה תפול רוצה לומר מגולה לא נבלע בבטן הארץ כי אני דברתי וכך היא גזירתי, (ו) וכן אמר שהאש שיפול מן השמים יהיה בעבור מגוג ושמתוך אותה נקמה יודע שם קדשו אם בקרב הגוים ואם בתוך עמו ישראל, (ז) ולא יחולל עוד השם הנכבד בקרב העמים באמרם עם ה' אלה ומארצו יצאו ומבלתי יכלתו נחרבה ארצו כי בראותם נקמתו ומשפטיו ידעו הגוים כי ה' הוא קדוש בישראל.