אברבנאל על יחזקאל לח:א

הנבואה השמונה עשר תחילתה ויהי דבר ה' אלי לאמר בן אדם שים פניך אל גוג וגומר עד בעשרים וחמש שנה לגלותנו. ויש בה ח' פרשיות. הראשונה, ויהי דבר ה' וגומר בן אדם שים פניך אל גוג. השנית, כה אמר ה' אלקים והיה ביום ההוא יעלו דברים על לבבך. השלישית, כה אמר ה' אלקים האתה הוא אשר דברתי. הרביעית, והיה ביום ההוא ביום בא גוג. החמישית, ואתה בן אדם הנבא על גוג. השישית, והיה ביום ההוא אתן לגוג מקום שם קבר. הז', ואתה בן אדם וגומר אמור לצפור כל כנף. הח', לכן אמר ה' אלקים עתה אשיב את שבות יעקב. וראיתי לשאול בה ששה שאלות:

השאלה הראשונה אם היה ענין הנבואה הזאת כדעת המפרשים שאנשי סוף הצפון מבני יפת באחרית הימים אחרי קיבוץ הגליות ותשועת ישראל והתישבות בני ישראל על אדמתם יתעוררו מארצם לבוא על ישראל להלחם בם, ושיהיה זה לצרוף וללבן הרשעים שבהם ושתעלה חמת השם בגוג על בואו להחריב את ירושלים ושאז יהיה רעש גדול באדמת ישראל כמו שיקרה פעמים רבות שתגעש ותרעש הארץ ותהיה בגוג חרב איש באחיו וישלח השם אש בהם, ומתוך זה יתגדל ויתקדש שמו וכמו שכתבו בזה, הנה יקשה ראשונה למה יתעורר אז הגוי הגדול ההוא לבוא על ארץ ישראל לשחתה מירכתי צפון מה שלא תעשה אומה אחרת לא מצרים ולא בבל ושאר העמים שהיו יותר קרובים לארץ ישראל.

השאלה השנית למה זה יצטרך הקדוש ברוך הוא להביא הצרה הזאת על ישראל אחרי היותם נגאלים ומיושבים על הארץ, ואם נאמר שיהיה זה לצרף וללבן פושעי ישראל מהם הלא כבר צרף אותם כצרוף כסף בכור הגלות ויותר מזה בקבוץ הגליות ובמדבר העמים אשר יביאם בו כמו שנזכר למעלה בפרשה (לעיל כ, לב) והעולה על רוחכם שנאמר שם (פסוק לה) והבאתי אתכם אל מדבר העמים וגומר וברותי מכם המורדים והפושעים בי מארץ מגוריהם אוציא אותם ואל אדמת ישראל לא יבאו (שם לח) ואיך א"כ אחרי שצרפם יביאם לצער הגדול הזה באחרונה אם לא היה לו יתברך בו תכלית אחר הכרחי.

השאלה השלישית אם היו הבאים למלחמה הזאת גוג מארץ המגוג נשיא ראש משך ותובל והגוי ההוא בלבד הוא אשר יבוא למלחמה ההיא איך יהיה חרב גוג איש ברעהו אם אין שם אומה אחרת לוחמת עמו והנה בכל הנבואה הזאת לא נזכרה אומה אחרת זולת גוג ואיך ילחם עם עצמו.

השאלה הרביעית אם תהיה ביאת גוג על ישראל בסמוך אחרי גאולתם וישיבתם בארץ כדברי המפרשים איך אמר עליו מימים רבים תפקד באחרית השנים תבוא אל ארץ משובבת בחרב מקובצת מעמים וכן אמר אח"ז אל עם מאוסף מגוים עושה מקנה וקנין יושבי על טבור הארץ כי זה אי אפשר לפרשו על ישראל כי הוא עם אחד וגוי אחד ואינם עמים רבים ואינם מאוסף מגוים ואינם עושה מקנה.

השאלה החמישית בכפל שבא בזאת הנבואה בביאת גוג, כי הנה אמר ראשונה הנני אלך גוג וגומר ושובבתיך ונתתי חחים בלחייך וגומר ואחר כך אמר שנית ובאת ממקומך מירכתי צפון וגומר ועלית על עמי ישראל וגומר ואחר כך אמר שלישית ואתה בן אדם הנבא על גוג הנני אליך גוג נשיא ראש משך ותובל ושובבתיך וששאתיך וכח זה המאמר השלישי הוא עצמו המאמר הראשון ומה צורך בהכפל הזה.

השאלה השישית באומרו בסוף נבואת גוג לכן כה אמר ה' אלקים עתה אשיב את שבות יעקב וגומר וקבצתי אותם מארצות אויביהם, כי הנה כפי דעת המפרשים כל זה יהיה קודם ביאת גוג ואיך יאמר אחרי בואו עתה אשיב את שבות יעקב וגומר וקבצתי אותם וגומר, והנני מפרש הפסוקים באופן יותרו השאלות כולם.

הכוונה הכוללת בנבואה הזאת היא להגיד שקודם קיבוץ הגליות כשיבאו הנוצרים בני אדום לכבוש את ארץ ישראל ולמשול בירושלים ויעלו עליהם אנשי המזרח וירכתי הצפון כמו שביארתי למעלה על פרשת נהה את המון מצרים, הנה יהיה אחת מן האומות שיבואו שם על הנוצרים וילחמו בהם על ארץ ישראל גוי גוג וארץ המגוג שיעלו שם באותה מלחמה קהל גדול וחיל רב ועמהם פרס כוש ופוט ושאר האומות, ויבואו על הרי ישראל בהיות הנוצרים שמה כובשים את הארץ ויחשבו גוג שימצאום בערי הפרזות שקטים יושבים לבטח ולשלול שללם ולבוז בזם, והנה תהיה ביאת גוג שמה מסובבת מהאל יתברך להנקם מגוג על אשר החריבו את ארץ ישראל בימי סנחריב וגלו עשרת השבטים ולכן יביאהו שמה מקום הרשע אשר עשה כדי ששם יקבל המשפט ובקנאת ה' צבאות ואש עברתו תהיה רעש גדול על אדמת ישראל, והרעש הוא משל אל תוקף המלחמה ההיא עם הנוצרים שיהרגו אלו לאלו וימותו שם מלכים ושרים ושם יפול גוג והעמים אשר אתו ותהיה נבלתם לעוף השמים ולחית הארץ, ומלבד זה ירד אש אלקים מן השמים במגוג באופן שיכירו שיד ה' הויה בהם ותהיה כל כך ההריגה מהנוצרים בגוג וחייליו בארץ ישראל שיצאו יושבי ערי ישראל לשאת נשק מגן וצנה קשת וחצים ורומח ויבערו בהם אש שבע שנים שלא יצטרכו לעצים אחרים, האמנם יהיה לגוג מקום קבר בארץ הקדושה וקברום בית ישראל למען טהר את הארץ ויהיה ההרוגים כל כך רבים ששבעה חדשים כל עם הארץ יתעסקו בקבורה ההיא מלבד מה שיאכלו מהם כל עוף כנף וחית השדה, ואחרי המלחמה הזאת ישיב השם את שבות עמו ויקבצם מגלותם וכמו שיתבאר כל זה בפסוקים.

ויהי דבר יהוה אלי לאמר בן אדם שים פניך אל גוג עד והיה ביום ההוא ביום בוא גוג על אדמת ישראל וגו'.