אברבנאל על יחזקאל לד:כה

ונשוב לענין הפרשה שאמר וכרתי להם ברית שלום להבטיחם שלא ישובו עוד לגלות אחר ולא למלחמות וצרות האויבים כי יכרות השם להם ברית שלום וישבית חיה רעה מן הארץ שהוא רמז לאויבים עד שצאן ה' ישבו במדבר לבטח וישנו ביערים ר"ל שאפילו במדבר השמם וביערים ששם מצויות חיות רעות שמה ישבו לבטח וישנו וערבה שנתם מבלי היזק, (כו) ועוד הבטיחם שעם היות שארץ ישראל נתקללה בתבואותיה אחר שגלה עמה ממנה הנה בזמן הגאולה לא תהיה כן כי יתן השם בהם ר"ל בעמו כשישובו לארץ ברכה ורבוי וכן יתן ברכה בתבואות כי יוריד הגשם בעתו גשמי ברכה וזהו מצד הפועל, (כז) ואמנם מצד המתפעל יתן עץ השדה את פריו והארץ תתן יבולה ולא יהיו בני ישראל בזמן ההוא בועטים ברבות הטובה כמו שאמר (דברים לב, טו) וישמן ישורון ויבעט ויטוש אלוה עשהו כי אז כולם יכירו וידעו כי אני ה' ושממני באו הצלחותיהם בשברי את מוטות עולם מהעול שהיה עליהם בגלות והצלתים מיד העובדים בהם שהם האומות, (כח) ולא יהיו עוד בז לגוים כי לא יוכלו לבוא עוד בארצם לשלול שלל ולבוז בז וחית הארץ לא תאכלם שלא יהרגום האובים אבל ישבו לבטח ואין מחריד אותם, (כט) ותהיה ישיבתם על הארץ תמידית ונצחית כימי השמים על הארץ כי לא ילכו עוד בגלות אחר ועל זה אמר והקימותי להם מטע לשם כלומר שיהיו כדבר נטוע נצחי ולכן יהיו לשם ולתפארת, ולא יהיו עוד אסופי רעב בארץ והוא מלשון אסוף אסיפם (ירמיה ח, יג) כלומר שלא יכלו עוד ברעב כמו שכלו כשבא נבוכד נצר על ירושלם וכן כשבא טיטוס עליה ולכן לא ישאו עוד כלימת הגוים כי לא יבאו בארצם לבקש לחם ולא יגלו ביניהם בסבת הרעב, (ל) גם שיזכו אל דבוק השכינה והנבואה כימי קדם ועל זה אמר וידעו כי אני ה' אלהיהם אתם ר"ל ששכינתי בתוכם והמה עמי בית ישראל דבקים בי ושכינתי עליהם, עד שתהיה מעלתם בזמן הגאולה על מעלתם בגלות בענין הידיעה והדבוק האלקי כמעלת האדם על הב"ח הבלתי מדבר ועל זה אמר (לא) ואתנה צאני צאן מרעיתי אדם אתם אני אלהיכם כלומר כי בגלות היו כצאן לטבח יובל וכרחל לפני גוזזיה נאלמה אבל בזמן הגאולה יהיו כתפארת אדם:

ובסיפרי אמרו (עיין שמו"ר כד, ג) אם צאן למה אדם ואם אדם למה צאן אמר רבי יוחנן צאן לעונשים ואדם למתן שכר, רצה בזה שאין סתירה בכתוב מאשר קראם צאן וקראם אדם כי הם בבחינות שונות שאם ישראל חייבין עונשים על עונותיהם הקדוש ברוך הוא מעלה עליהן כאלו הם צאן פתאים ומבלי דעת ויעבור על פשעם וכמו שאמרו שם מה צאן משברת את האילנות ואף על פי כן אין הבעלים מקפידים אף הקדוש ברוך הוא כן רוצה לומר שבענין העונשים יחשבו לפניו יתברך כאילו הם צאן וילדים שאין בהם דעת ואינם בני עונשים, אמנם אם עשו מצות יתן להם שכר כאילו הם אדם בעל שכל ובחירה וזהו ואתנה צאני צאן מרעיתי אדם אתם. הנה הותרה בזה השאלה הראשונה שהנבואה הזאת לא נתקיימה בבית שני אבל היא עתידה להתקיים לימות המשיח, ואעידה לי בה עדים נאמנים האחד מאומרו והוצאתים מן העמים וקבצתים מן הארצות אמנם בבית שני לא באו אלא מבבל ומשאר העמים והארצות לא באו, הב' באומרו ועבדי דוד נשיא בתוכם וידוע שבכל זמן בית שני לא מלך מלך מבית דוד, הג' מאומרו וכרתי להם ברית שלום וגומר ולא יהיו עוד בז לגויים וגומר ולא ישאו עוד כלימת הגוים אמנם בבית שני תמיד היה להם מלחמות עם האויבים לא ברית שלום והיה עליהם פעם עול פרס ופעם עול יון ופעם עול רומי ולא נתקיים א"כ בשברי את מוטות עולם והצלתים מיד העובדים בהם כיון שהיו אחר כך לבז לרומיים ולגלותם, וכל זה ממה שיעיד שהנבואה הזאת היא לעתיד לבוא שיתקיים כל זה. וכן הותרה השאלה השנית שאמר ושפטתי בין שה לשה להגיד שבזמן ההוא יהיו עונשי החטאים פרטיים כפי ההשגחה הפרטית אבל כללות ישראל לא יבוא בגלות ובזה ייעוד גדול להתמדתם: