אברבנאל על יחזקאל לג:כב

וזכר שיד ה' והיא מדרגת נבואתו היתה לנביא בערב לפני בוא הפליט והיא הנבואה שנזכרה למעלה מהצופה, ולפי שהרגי' הנביא בצרכה וענינה שהיה לנחמו על החרבן לכן אמר ויפתח את פי עד בוא אלי בבקר כי צעק אל ה' כל הלילה, האמנם אחרי שבא הפליט בבקר פתח הקדוש ברוך הוא את פיו והראהו נבואות אלהיות מקיבוץ הגליות ותחיית המתים ושאר הדברים העתידים שיזכור אחר זה הנה, אם כן אמר ב' פעמי' ויפתח את פי אחת כנגד מה שניבא עד בוא הפליט בבקר ואחת כנגד מה שניבא אחרי בואו מהנבואות שיזכור עד סוף הספר, ולכן אמר ולא נאלמתי עוד לפי שעד כה להיותם נבואות רעות וקשות היה הנביא כובש קצת נבואותיו לבלתי הגידם אבל אחרי שידע מחרבן ירושלם פער פיו לבלי חק ודיבר כל מה שראה בגאול', והותרה בזה השאלה החמישית:

והנה באתהו ראשונה נבואת (כד) בן אדם יושבי החרבות האלה על אדמת ישראל ולא נאמרה על בני יהודה קודם החרבן כמו שחשבו המפרשים אבל נאמרה על היהודים האומללים שאחרי חרבן ירושלם נשארו מפוזרים בערי יהודה הנחרבות מהם תחת גדליהו בן אחיקם ומהם תחת יוחנן בן קרח ושאר שרי יהודה, ועליהם אמר יושבי החרבות האלה על אדמת ישראל אומרים אחד היה אברהם ויירש את הארץ רוצה לומר שהיה בדעתם שהם אשר לא הלכו בגולה יירשו את כל ארץ יהודה וכאילו היו אומרים אע"פ שנשארנו מעט מהרבה כיון שהקב"ה הותיר לנו שריד באמת לנו נתנה הארץ למורשה וחפץ השם בנו לרשת את הארץ ולא ימנע מזה בעבור מיעוטנו כי אחד היה אברהם ויירש את הארץ ואין מעצור ביד השם להושיע ברב או במעט, והותרה בזה השאלה הששית.