אברבנאל על יחזקאל ג:כד

וסיפר שבא בו רוח אלקים ובמקום שהיה נופל על פניו העמידהו על רגליו וצוהו בוא הסגר בתוך ביתך, וכתב רש"י להראות שאינם ראויים לתוכחה, ולי נראה שצוהו כן לפי שהיה צריך להיותו יחידי סגור בביתו לחקות על הלבנה העיר ירושלם והמצור שיזכור אח"ז ולעשות הקיר ברזל ולשכוב על צדו השמאלי בראשונה ואחרי כן בימני ולעשות שאר המעשים שיזכור אחר זה שאין ראוי לעשותם ולא לראותם בנבואתו אלא בהיותו יחידי ומתבודד, (כה) ולכן אמר לו הנה נתנו עליך עבותים ואסרוך כלומר הסגר בתוך ביתך כאילו אתה נאסר בעבותים, וכן תרגם יונתן הא גזרית בפתגמי עלך כאסור גדילן דאסרין בהון, ולכן לא תצא בתוכם רוצה לומר מבלי רשותי, ואם תאמר אתה צוית אלי לנבאת לעם הזה ואתה מצוה עתה עלי ההפך שלא אצא בתוכם ולא אדבר עמהם כן הדבר באמת כי לכל זמן ועת לכל חפץ, (כו) והנה עתה לשונך אדביק אל חכך ונאלמת ולא תהיה להם לאיש מוכיח לפי שהם בית מרי וצריך להראותם משלים קודם התוכחה והייעודים, (כז) אבל בדברי אותך רוצה לומר כשאתן לך רשות לדבר או ככלותי לדבר אותך אפתח את פיך ואתן לך כח גדול ואז תוכיח' ואמרת אליהם כה אמר ה' רוצה לומר תאמר אליהם כל שליחותי, ואז המה יעשו מה שירצו השומע ישמע והחדל מלשמוע יחדל כי בית מרי המה ולא יחדל מהם כל דבר פשע. הנה אם כן לא אמר הנה נתנו עליך עבותי' מפני שנעשה כן בפועל אלא לצוותו שיסגר בביתו כאלו הוא אסור שם בחבלים. והותרו בזה השאלות הראשונה והשנית: