אברבנאל על יחזקאל ג:א

וצוהו את אשר תמצא אכול אכול את המגילה כאומר כל אשר תמצא בה פנים ואחור אכול אותו וקבלוהו בנפשך, וכאשר תאכל את המגילה הזאת לך ודבר אל בני ישראל.

ואפשר לפרש שהיו כל הנבואות האלה על היהודים אשר היו בירושלם אבל מאשר אמר לך בא אל הגולה נראה שלאותם שבבבל שלחו, וי"ת האכילה הזו מענין התחכמות מלשון דבש מצאת אכול דייך (משלי כה, טז) כמו שפירש בו הרב המורה, ואמר וארכיני ית נפשאי ואחכמיניה מה דכתוב במגלה הדא, (ב) וזכר הכתוב שכן עשאו הנביא שפתח פיו ואכל את המגילה רוצה לומר ששמעה וקבלה ולמדה היטב, (ג) והזהירו השם בטנך תאכל ומעיך תמלא רוצה לומר שלא יקיא דברי המגילה מתוך פיו אבל יאכיל בטנו מעט ממנה וכן ת"י ית נפשך תשבע, ואומרו את המגילה ענינו מן המגילה והוא כמו הם יצאו את העיר (בראשית מד, ד) שהוא כמו מן העיר, ואמר שאכלה ותהי בפיו כדבש למתוק לא שיערבו לו צרות ישראל ורעותיו אלא שהיה הנבואה משמח את הנביא ואעפ"י שהיה מייעודים רעים הרוח נבואיי היה מתוק מדבש, גם כי מתקו לו הייעודים הרעים ההם להיותם משפט אלהי כפי עונותיהם. והותרה בזה השאלה השלישית: