אברבנאל על יחזקאל כו:יד

ואומרו אחר זה ונתתיך לצחיח סלע משטח חרמים תהיה אין ספק שהוא מאמר כפול כי כבר נזכר למעלה בזה הלשון עצמו, אבל הוא נמשך אל והשבתי המון שיריך וקול כנוריך רוצה לומר עד עתה היית קרית שמחה לסוחרים ולנכבדים ועתה לא תהיה כן אבל תשאר מיוחדת לדייגים כמו שנזכר למעלה וזהו ונתתיך לצחיח סלע משטח חרמים תהיה לא תבנה עוד רוצה לומר שלא תשוב צור להיות נבנית שמה כבראשונה, הנה עד כאן סיפר מהמפלה אשר יעשה נבוכד נצר בצור ולכן תמצא בשתי פרשיות האלה שפירשתי שם צר חסר לרמוז אל נבוכד נצר שהיה הצר הצורר אותה ולישראל ולכל האומות וכאילו נקראת על חצי שם מחריבה צר, גם אפשר לומר שצור בראשונה היתה קריה קטנה עד שמפני קטנה וצרותה היתה נקראת צר, האמנם אחרי שהחריבה נבכוד נצר בבואו עליה ברכב וסוס יושבי צור עזבו היישוב שהיה לראשונה על שפת הים ובנו אותה בתוך הים והוא סיבב אותה מכל צד כאשר היום ויניסיא"ה, ולפי שבחרבן ירושלם נתמלאה צור ואולי שהורגלו לעשות בה הצרי הטוב לכן נקראה אחר כך צור מלא, ובאו אם כן הפרשיות שעברו בספור החרבן הראשון. אמנם מכאן והלאה מתחילת כה אמר ה' אלקים לצור הלא מקול מפלתך ידבר הנביא ויגיד המפלה השנית שיהיה אחר כך לצור, כי הנה אחרי שנפלה ביד נבוכד נצר נתישבה העיר בתוך הים וכבר שבה למעלתה וכבודה עד שבא אלכסנדרוס מוקדון עליה והחריבה פעם שנית ואז היתה חרבנה החלטית וכוללת לפי שנכנסה הים בה וכל חומותיה ובתיה טובעו בים, ומפני זה תמצא שבפרשיות האלה שיזכור בכולם בא צור מלא כי אז היתה מילואה ואז נתמלאה סאתה, ואלו הן שתי מפלות שנזכרו בספר דברי הימים של היונים שבאו על צור הראשון בלתי כולל ולא החלטי ע"י נבוכד נצר ועליו ניבא הנביא כאן ראשונה ואותו זכר בשם צר חסר, והמפלה השנית הכוללת והחלטית לצור היה ע"י אלכסנדרוס מוקדון, ולכן הוכפלו הפסוקים לפי שנאמרו על ב' החרבנות. ועל המפלה השנית ההחלטית הכוללת היתה הקינה על צור כמו שיתבאר לפי שאז הפסידה כל טובה ועשרה, והנה בימי דוד ושלמה היה מלך בצור אמנם אחר כך לא רצתה עוד צור למלוך עליה מלך אולי שבעבור שחירם מלך צור נתחבר באהבה רבה עם דוד ועם שלמה בנו לכן יושבי צור ברשעתם גזרו שלא ימלוך עליהם מלך, ומנו ביניהם נגיד מנהיג ומצוה הסוחרים והסחורות כי כן עשו בני רומי כי מפני רשעה אחת שעשה טרקינ"ו הזדוני המולך עליהם גזרו שלא ימלוך עליהם עוד מלך ושמו הנהגתם בישיש והיועצים, וכן היה בצור בתחילה שלא המליכו עליהם מלך והיה עליה נגיד שהוא השר המנהיג את העם כמו שאמר (ישעיה נה, ד) נגיד ומצוה לאומים, ואחרי שנפלה ביד נבוכד נצר חזרה צור להמליך עליה מלך ללחום מלחמותיהם כי ראו שהנגיד לא עצר כח כנגד מלך בבל להצילם מידו ולכן המליכו מלך. ומפני זה אחרי שזכר שני החרבנות שיעשו בהם נבוכד נצר ואלכסנדרוס באו שתי נבואות אחת על נגיד צור והוא מה שהיה נגיד ומצוה בזמן החרבן הראשון ולזה אמר בו צר חסר, והאחרון על מלך צור רוצה לומר המולך עליה בזמן אלכסנדרוס ולכן נזכר בה צור מלא והמפרשים חשבו שנגיד ומלך שניהם אחד, ואם היה הדבר כן היה אחת משתי הנבואות מיותרת אבל נגיד בכאן היה ממונה על הסוחרים והסחורות והוא כמו נגיד על האוצרות ונאמר בדברי הימים (דברי הימים א' כז, טז) נגיד אליעזר בן זכרי, ואת עזריקם נגיד הבית (שם ב' כח, ז), ועזריהו נגיד בית האלקים (שם לא, יג), ובכלל אמר כל גבור חיל ונגיד ושר (שם לב, כא) כי כן היה בזמן ההוא לצור נגיד ובזמן המפלה ההחלטית היה שם מלך. והותרה בזה השאלה השישית: