אברבנאל על יחזקאל כה:ו

ואמנם אומרו עוד כי כה אמר ה' יען מחאך יד וגומר הוא פירוש הנבואה שקדמה שלפי שאמר בה יען אמרך האח על מקדשי ואל אדמת ישראל ואל בית יהודה שהם שלשת הרעות שבאו על עם ה' ועליהם שמחה רבת בני עמון, לכן ביאר במה ועל מה היתה שמחתה והוא אומרו יען מחאך יד שהוא תקיעת הכפים לשמחה וששון מלשון וכל עצי השדה ימחאו כף (ישעיה נה, יב) וכן ויכו כף ויאמרו יחי המלך (מלכים ב' יא, יב) ואמר זה כנגד חילול בית המקדש ששמחו עליו ראשונה, ואמנם כנגד גלות העם ואיבודו אמר ורקעך ברגל כי האדם ירקע ברגלו על הארץ משמחה ועל שוממות ארץ ישראל שהיא הרעה השלישית אמר ותשמח בכל שאטך בנפש ושאטך הוא לשון בזיון כי תרגום ויבז עשו את הבכורה (בראשית כה, לד) הוא ושאט עשו, יאמר יען שמחת לרעתם ורקעת רגלך ותקעת כפך בבזיון שהייתי מבזה על שוממות אדמת יהודה בכל לבבך (ז) לכן הנני נטיתי ידי עליך כי תחת שתקעת כפך על חלול מקדשי נטיתי ידי שהוא רמז לחרבן ולרעה עליך שתחרב ותשומם כמו בית המקדש, ואמנם כנגד מה ששמחת מגלות בני יהודה יהיה עונשך שאתנך לבג לגוים ומלת לבג הוא מלשון מאכל כמו מפת בג המלך (דניאל א, ה) והקרי הוא לבז והענין הוא אחד, וכנגד מה ששמחת על שוממות א"י יהיה עונשך שאאביד אותך מן הארצות ותהיה יותר נשמדת מארץ יהודה, והיה אם כן עונשם של בני עמון מתיחס לרשעת שמחתם בכל חלקיה: